אני דפוק, אני לא מצליח לתפקד בשגרה/עבודה...
אני כל הזמן מוצף במחשבות של איך אני אמור להתנהג בסיטואציה הזו? איך מצפים מאדם נורמלי לפעול... אני שוכח לשתות לאכול ולהבין שאני צריך ללכת לישון... התחלתי להסתובב בכל מקום עם בקבוק רק כדי תמיד לזכור לשתות, זה פשוט הcpu שלי על 100% כל הזמן....
ואז מה קורה אני לא מרוכז במה שאני עושה ואני נחנק מלשתות מים, או סתם מלנשום לא נכון... ואז אני מתחיל להשתעל כמו כלב או לשפוך את כל המים שיש לי בפה...
אני תמיד מאחר לכל מקום, כל פעולה דורשת ממני 100% ריכוז אני מתרכז רק בזה ולא אומד את הזמן שעובר. אני יכול לשתוף פנים 20 דקות בבוקר ולוודא שעברתי על כל שן בפה כשאני מצחצח שיניים... אני מוודא ב100% שאני מאפר במאפרה כי אם אני לא מרוכז, אני מפספס ולא לא בא לי להגיע לסיטואציה מביכה אפילו לא ברמת המחשבה של בעל הבית, פעם אחת לא שמתי לב העפרתי למישהי שישבה לידי בכוס תה מישהי שאני מכיר מישהי שאני חושב שהיא בנאדם טוב, ואז גרמתי להקיא את הנשמה שלה...
גם לא שם לב על מה אני מדבר, חברים פוסטטראומטים אני פותח איתם את הרגע שבו חייל שלהם שהם פיקדו עליו נהרג להם מול הפנים שלהם, זה רק בדיעבד אני קולט שזה היה פאקינג לא נכון לסיטואציה הבן אדם עוד שניה נשפך... לקח לי כדור sos בפנים... ומאז אני ממש שם לב על מה אני מדבר עם הבן אדם הזה אני 100% מושקע בזה לפעמים אני כל כך מושקע במה אני הולך להגיד (עזבו שאני לא מבין מתי התור שלי לדבר או להפסיק לדבר) שאני לא מקשיב לבן אדם ומפספס פרטים בשיחה והוא ממש מעיר לי על זה "אתה לא מקשיב" וזה אותו האדם הפוסטטראומטי, אבל אני לא יכול להיות מרוכז למשהו אחד 100% ועל עוד משהו אחד 100% ולאפר במאה אחוז לשבת בצורה 100% לדבר בטון ובפייסינג 100%... יש לי כל כך הרבה חרא בראש אני מפספס את העיקר של הסיטואציה...
בבוקר אני יכול לבזבז כמה דקות טובות על בחירת חולצה ולשכוח לקחת חגורה ואז הג'ינס נופל לי כל היום ואני נראה מטומטם...
אני כל הזמן צופה בעצמי ומפקח על ההתנהגות והאיומים מסביבי, אני תמיד מפקח על עצמי חוץ ממתי שאני לבד בחדר בלי אנשים... גם מחברות שאוגרות עליי מידע(המחשב היחיד שעדיין מריץ וינדוס עבר שואה גרעינית בכל מקום במערך הפעלה כדי לצמצם מעקב טלמטרי ברמה לא פרקטית, רוב הזמן שאני משתמש במחשב וינודוס הזה אני פשוט מבזבז זמן על לתחזק ולחזק אותו במקום אשכרה להשתמש בו כי זה בין המקומות היחידים שיש לי שליטה בהם) או המדינה, או סתם לצאת מהר מהחדר לשירותים במסלול שבו הסיכוי שמישהו בבית יראה אותי הכי נמוך...
בעבודה זה היה סיוט, בצבא הייתי ביחידה סבבה מודיעין ותפקדתי יותר טוב קצת כי הייתי יכול להיות קצת ריטארד.... בעבודה קורפרטיבית גנרית נורמית npcית מגעילה אני נפטר ליטרלי נפטר, עזבו את זה שאני *תמיד* מאחר אפילו לראיון עבודה בחברה הזו איחרתי(וגם לפסיכולוג ולקופת חולים ולחברים שלי ולשיעורי נהיגה..........) אז כבר היום מתחיל בלחץ שאני צריך לפצות על הנכות זמנים שלי, להישאר בסביבה של NPCs כל כך הרבה זמן דורשת ממני להיות על מצב הישרדות 24/7 100% מה להגיד איך להגיד משפטים מוכנים מראש, *רואה מישהי במשרד* "אמרתי היי אתמול כשהיא פנתָ אליי— היום אני אגיד אהלן אם היא תפנה, מקווה שלא" ואז אתה לא מרוכז ועושה טעות והסיר לחץ רק עולה...
הייתי תמיד מתנדב לעוף מהמשרד, נסיעה לבאר שבע? ים המלח? מעלות תרשיחא? לקחתי לקחתי לקחתי!!! אני הולך לנסוע 3 שעות לאנשהו לבד באוטו אני יכול להיות אני, רק מרוכז בכביש גם... לשמוע שירים שאני אוהב והכי כיף להיות אני בלי פיקוח על עצמי(אם יש מישהו איתי באוטו אני ארצה למות, פעם הביאו איזה אחד חדש ורצו שאני אראה לו איזה סניף בבאר שבע שיש בו הרבה תקלות זה היה סיוטטטטט אעעעההה גם רק שנינו באוטו אני *חייב* לדבר איתו מעבר ל"מה איתך אחי" אעעעעאהעה)
הייתי מגיע הביתה נהנה מהטיפה זמן שיש לי להיות עצמי והולך לישון(לא ישן מספיק אף פעם, תמיד גורר את זה עוד שעה עוד רבע שעה עד שאני נרדם במיטה או על הספה או בחצר או מול הפנים של אנשים שאני יושב איתם) אני קם בבוקר ואני רוצה לבכות אני אהיה 8~10 שעות במשרד אלא אם במקרה תהיה תקלה ויוציאו אותי עם רכב...
לא הייתי מסוגל לסבול את זה הייתי עמוס בראש תשוש תמיד דרוך שחוק מפשל, כל פשלה גורמת לי עוד יותר להילחץ, זה הגיע למצב של לחתוך את עצמי כדי לכבות את המנגנון פיקוח בחדר או לכבות אותו עם פורנו או תגובות קיצוניות בטוויטר...
קל ממש לנצל אותי, אנשים לוו ממני כסף, ושיכנעו אותי להחזיר להם כסף, אני יודע שאני צריך להגיד לו לך תזדיין אני פשוט לא מסוגל לעשות את זה בסיטואציה אני עסוק בדברים אחרים וצריך לצאת מהסיטואציה מהר... הוציאו ממני ניודס לתקיית ניודס שלהם תחת קטגוריה "femboy>underskirt>pink panties" ידעתי שאני צריך לרשום "we've just started talking m8 I don't even know u lol" או "f off creep", ועשו לי גואסטינג מלא פעמים... אפילו במין קל לנצל אותי, אני יכול ללכת בסופש להתנתק קצת לתת לעצמי לפרוק להשתחרר עם מישהו אחד הדברים שעוזרים לי לשרוד אם מדובר בפרטנר הנכון ואז פתאום משום מקוך עוד מישהו הגיע... ואני יודע שאני צריך להגיד לך תזדיין ולעוף משם אבל גם שם אני עסוק בדברים אחרים, איך אני נראה? הוא נהנה גם? אני בסדר? אני לא מגזים עם הקולות שלי זה לא נשמע מבויים? במקום פאקינג להנות מהרגע כמו שצריך.... אם עוד בחור נכנס אני קופא אני ליטרלי במלטדאון, פעם אחת הייתי מסוגל להגיד לא, פעם אחרת רק בבחור השלישי שנכנס הייתי מסוגל להגיד לא אחרי שכבר... אני לא מסוגל להתמודד בסיטואציה כזו, בנאדם קצת מניפולטיבי נופל עליי בנושא שאני לא מבין בו(שזה רק מחשבים ורכבים בערך) מנצלים אותי חופשי... אני מחפש אנשים להזדהות איתם אני מחפש אנשים שיעשו לי validation או יגרמו לי להרגיש משהו אותנטי...
אני מרגיש שאני צריך להתאים את עצמי להראות נורמלי לרצות את כולם, לשים אותי אחרון בסיטואציה כדי לא לאבד אותם, שלא יחשבו שאני לא רגיל, שישארו איתי בקשר, אני לא מסוגל להתמודד עם פוליטיקה אני פשוט נמנע מלצרוך שום דבר פוליטי שעושה לי טריגר אני לא מסוגל להרגע ככה, אני לא צופה בחדשות, זה לא משהו שאני יכול להתמודד עם לחשוב עליו כל היום לאחר מכן...
אני משתמש המון בשלוש נקודות...
לא יודע קשה לי אני מותש איבדתי את העבודה שלי כי לא יכולתי להמשיך, נרשמתי לתואר ופשוט הפסקתי להגיע ללימודים אחרי חצי סמסטר כי לא יכולתי להיות שם פשוט יותר מדיי אנשים, כיתה, דברים כאלו כל היום בקמפוס גרם לי להשתגע יותר מהעבודה, ניסיתי לחזור לעבודה אותה החברה שעבדתי בה קיבלה אותי שוב, וזה לא שרד שבוע, התפטרתי עוד פעם... אני מנסה באמת שאני מנסה אני מותש מכלום אני פשוט לא מצליח להתמודד עם זה, בימי הבניים כבר הייתי אוכל לחזירים או משהו
