-
צרו איתנו קשר דרך האימייל: darktalkforum@gmail.com
עקבו אחרינו בטוויטר וברשתות חברותיות כדי להתעדכן בשינויים, אם האתר לא זמין, תקלות ועוד: טוויטר -
יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן
דיון דטרמיניזם סותר את היהדות?
- פותח האשכול איש
- תאריך התחלה
"דטרמיניזם גורר שני דברים (שרלוונטיים לדיוננו): 1. אפריוריות של הסובייקט, 2. אפריוריות של תאריו של הסובייקט. למעשה, אלו שני הדברים המגדירים את הסובייקט בעולם הדטרמיניסטי. מושג הסובייקט "נפוליאון" כולל בתוכו את התואר: "נולד ב1769", את התואר: "גורש לאלבה ב1814", את התואר: "נמוך קומה", ועוד אינסוף תארים. אחד מחידושיו של לייבניץ היה שכאשר אלוהים מעלה בדעתו את המושג נפוליאון הוא מכיר את כל תאריו, וזאת מכיוון שהם טבועים אפריורי במושג, והדטרמיניזם המכופף את הסובייקט לקביעות הוא הטביעות הזו של התארים אפריורי. אך התארים האלו רק ממלאים את התבנית שהיא הסובייקט האפריורי עצמו (הקרטזיאני במובנו המהותי ביותר, אותו גורר הדטרמיניזם), כמו מים הנשפכים אל תוך הקנקן ומקבלים את צורתו. הרצון החופשי איננו חלק מתארי המושג של הסובייקט, הוא חלק מהתבנית של הסובייקט עצמו (כפי שהוכיח כבר סארטר). אך מכיוון שהרצון החופשי עומד בסתירה לתארי הסובייקט, הוא נאלץ לימוג בהכרח מרצונו (ואין במשפט זה שום סתירה) בכדי שהסובייקט יוכל לצאת מהכוח האפריורי לפועל, ולהעשות לאקזיסטנציה. ומי הוא זה המשחרר את הסובייקט מסתירה זו בינו לבין תאריו? הרצון הבוחר שלא היות והאלוה המוציא רצון זה לפועל. "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים" ומוסיפים בעלי ההשקפה הזו שלתת את הדבר היחיד שבידך לשמיים, זו-זו יראת השמיים, ועל כן היא בידך. השקפה כמו זו עומדת בגאון אל מול הדטרמיניזם הקלאסי, אף אל מול הדטרמיניזם הקשה. וזאת מכיוון שהדטרמיניזם והרצון החופשי הם בשני מישורים שונים, הראשון בתארים האפריורי והשני בסובייט האפריורי גופא. שאלו כמובן, שני דברים שונים."
תפוחי זהב במדור פילוסופיא בסטיפס, 2021.
מתוך דיון על האם יהדות עומדת בסתירה לדטמיניזם.
תפוחי זהב במדור פילוסופיא בסטיפס, 2021.
מתוך דיון על האם יהדות עומדת בסתירה לדטמיניזם.
שירי ילדים
כאן השמים הם שלי
כאן אני מרגיש כמו שאני
רוצה לחיות, רוצה להיות
בין התקוות שמשתנות
כאן השמים הם שלי
כאן סיפרתי את סיפור חיי
כאן אני נושם את אוהביי
להתאכזב, להתעצב
ולנצח כל כאב
כאן סיפרתי את סיפור חיי
רק השמים מעליי
יודעים קצת לפניי
לאיזה בוקר חם
לאיזה בוקר קר
נתעורר מחר
רק השמים מעליי
שומרים עלייך ועליי
ובגללם אני
ומתחתם אני
עדיין שר
היו כאן חכמים וגם צודקים
היו תמימים וגם הרבה חולמים
בין יריבים לאוהבים
בסוף קוראים לנו אחים
ברחובות הלבבות האבודים
רק השמים מעליי...
היו כאן השקיעות הכי זורחות
היו כאן הזריחות הכי שוקעות
בין הכנרת למדבר
תמיד הייתי מחובר
רק שהנוף לא ישתנה לי עד מחר
רק השמים מעליי...
כאן אני מרגיש כמו שאני
רוצה לחיות, רוצה להיות
בין התקוות שמשתנות
כאן השמים הם שלי
כאן סיפרתי את סיפור חיי
כאן אני נושם את אוהביי
להתאכזב, להתעצב
ולנצח כל כאב
כאן סיפרתי את סיפור חיי
רק השמים מעליי
יודעים קצת לפניי
לאיזה בוקר חם
לאיזה בוקר קר
נתעורר מחר
רק השמים מעליי
שומרים עלייך ועליי
ובגללם אני
ומתחתם אני
עדיין שר
היו כאן חכמים וגם צודקים
היו תמימים וגם הרבה חולמים
בין יריבים לאוהבים
בסוף קוראים לנו אחים
ברחובות הלבבות האבודים
רק השמים מעליי...
היו כאן השקיעות הכי זורחות
היו כאן הזריחות הכי שוקעות
בין הכנרת למדבר
תמיד הייתי מחובר
רק שהנוף לא ישתנה לי עד מחר
רק השמים מעליי...
נערך לאחרונה:
"אני חושב שלפני ששואלים אם היהדות עומדת בסתירה ל-X" צריך לשאול מהי היהדות? נניח @blackarch מגדיר דתות כמערכת אקסיומטית מחייבת שאם אתה סותה ממנה אתה הולך לגיהנום, אז כמעט לכל עמדה תהיה לו תשובה אם היא סותרת את היהדות או דת אחרת או לא.
אני לעומת זאת רואה את הדת קודם כל כמערכת תרבותית לכן יכולות ולא כמערכת אנליטית ולכן יכולות להיות בה השקפות שדוגלות בדטרמיניזם וכאלה שמתחייבות אליהם מבלי שאחת תהיה "נכונה יותר"
אני לעומת זאת רואה את הדת קודם כל כמערכת תרבותית לכן יכולות ולא כמערכת אנליטית ולכן יכולות להיות בה השקפות שדוגלות בדטרמיניזם וכאלה שמתחייבות אליהם מבלי שאחת תהיה "נכונה יותר"
חייב אשכול כזה בייחוד ליאמניה, ד"א העולם הבא לא ייתכן בו רצון (ריבוי)
בסופו של יום זה כמו בצפר, כי אך ורק בבית ספר מביאים לך צ'ופרים כמו השעייה להפרעות בכיתה (חופש - הסיפוק שבחטא, שכן זה מסב עונג). שכר ועונש לא באים בחשבון.
בחיים הבוגרים אתה אוכל את הדייסה שבישלת.
נערך לאחרונה:
אתה טוען שבדתות אין עיקרי אמונה מחייבים? כל הקיום האינדיבידואלי של כל דת זה העיקרי אמונה. אתה סוטה קצת וזה דת חדשה עם דוקטרינה אחרת. לכל דת יש קרדו מחייב עם רשימה של אמונות שכל מאמין צריך להאמין כדי להשתייך לדת. לא באמת אולי אפשר לחייב מישהו להאמין, אבל השיוך לדת נקבע לפי זה
גם אם היית שואל את הרמב"ם הוא כנראה היה מסביר לך את ההבדל בין המושכלות למפורסמות ורואה את מה שאתה תופס כסוציולוגיה ותרבות כמפורסמות וההבדלים האלה בין הדתות לא מה שמבדיל ביניהן ויותר הבדלים תרבותיים.
אולי דברים מסויימים היה מסביר לך למה הם שליליים ומחזקים נטייה אנושית לעבודת אלילים או אמונות תפלות ודימיונות, אבל היה אומר אותו דבר על תופעות דומות ביהדות. או שמסביר למה בכל זאת מנסה להפחית את האלילות.
אחד שהתגבר על הנטיה הזאת לא צריך לקיים את המצוות האלה. אחד שהסביבה שלו בדרך ששומרת את זה גורמת לו לחזק נטיה אלילית אולי לא צריך בכלל לשמור את זה או אפילו לברוח מהחברה הדתית שלו
אם אתה מסתכל על הדת מנקודת מבט חיצונית ולא כמאמין שרואה בה אמת מוחלטת אז קשה להגדיר כאלה, מה שמתקבל על מאמינים כעיקרים וחשוב הוא העיקר וזה משתנה עם הזמן - אלא אם אתה באמת מאמין ואז אתה מחויב. תראה את התשובה שלי באשכול האחר.
אני לא חושב שעיקרים יכולים להשתנות. וזה גם מוכתב מלמעלה על המאמינים. ברגע שזה מנוסח אי אפשר לחרוג מזה. וזה לא קשור איך אתה מסתכל על הדת.
אתה מקבל את העיקרי אמונה אתה שייך לדת. אולי צריך לעבור טקס רשמי אבל זה פחות משמעותי כאן.
אתה לא מקבל אתה לא חלק מהמערכת הדתית. בגלל זה קשה לי להבין אנשים כמו @סוגוי שעם רגשות דתיים מסויימים אבל לא דתיים. או נוצרים נומינליים שבפנים הם אתאיסטים או מאוד ליברלים באופן שלא באמת מאמינים בעיקרי אמונה ובדוקטרינה של הכנסיה שמשתייכים אליה
כי אתה מתעקש לראות בדת מערכת לוגית נוקשה במקום להבין שהיא מערכת תרבותית. הייתי מבין את ההתעקשות אם היית מקבל עיקרי אמונה ואז היית יכול להאמין מי שמאמין בדברים סותרים כ"כופר".
התרבות והפרקטיקה זה המשך ישיר אחרי שמקבלים את האמונה. במקרה שלהם אולי יש איזה רגש תרבותי. כנראה בטוח יש כי אין הסבר אחר למה הם נמשכים לזה. כנראה משהו בילדות או הזהות שלהם. רק לא ברור לי למה להשתייך לדת שאתה כופר בדוקטרינה שלה? וגם רואה אותך ככופר שצריך להרוג והולך לגיהנום. זה כן קשה לי לתפוס
לא מסכים. יש אמונות פרמטיביות וילדותיות כמעט פאגנית כמו להאמין בסיפורים התנ"ך בצורה מילולית "ה' יתברך אותי ותמיד יעשה לי רק טוב" שהולכת יד ביד עם התרבות והפרקטיקה. אנשים שקצת מפעילים את השכל ורואים שהאמונות הפרמטיביות לא מתאימות מתחילים להוציא עיקרים מתוך האמונה הפרמיטיבית הילדתית ולפתח פילוסופיה שתתמוך בהם.
אם יש לך ראייה של הדת כתרבות אז זה לא מוזר. אדם יכול לכפור בדת ובציווים שלה כמחייבים אך עדין לראות אותו כשייך תרבותית.
אבל הדת היא יותר אוסף של פרקטיקות. אדם יכול להאמין מילולית בסיפורי התנך, להאמין שאם יתפלל ויעשה מצוות אלוהים יעזור לו ועדיין להשתייך לדת אחרת מאדם אחר שגם מאמין בהם כי הדוקטרינה אחרת.
אחרת הקתולי והאורתודוקסי היו משתייכים לאותה דת. אבל מה שמבדיל ביניהם זה עיקרי האמונה, פרשנות ופרקטיקות.
קתולי יאמין שרוח הקודש נובעת גם מהאב וגם מהבן. אורתודוקסי יאמין שזה רק מהאב.
אם אדם אחר שיאמין בדיוק באותם דברים ויטען שהבן נובע מהאב הוא כבר אריאני ושני הדתות יראו אותו ככופר.
למרות ששלושתם יכולים להאמין באותם אמונות "פרימיטיביות"
לכן צריך להיות משהו שיפריד ביניהם וזה עיקרי האמונה ואולי גם מקור הסמכות.
אפשר אולי לטעון שאצל רוב האנשים הדת מוכתבת מלמעלה לתרבות שהם נולדו, אבל מה שמגדיר את הדת שלהם זה העיקרי אמונה, אחרת הם לא מובחנים מאנשים דתיים מדת אחרת
הוא צודק אבל דברי תורה זה כללים שגוזרים מהם פרטים
״לעולם יהיו דברי תורה בידיך כללים ולא פרטים״
התרבות של ״ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב״ זה מגיע בעסקת חבילה עם ״אלוהים = כספומט״ (כמו שאמר ת״ז בסטיפס) ושאר פיצ'פקעס מסורתיים
אבלללל זה לא דתיות.
וכן יש פורמליזציה בי״ג עיקרי האמונה ממקור אחיד