על אפיסטמולוגיה של קוד סגור וסמיוטיקה של שיטפוסט: קריאה אימננטית במדרשי הפורומים
מאת: פרופ' א.ד. פינג(הקתדרה לאנתרופולוגיה דיגיטלית ואקזגזה של הרשת העמוקה, מתוך: 'מעגלי רשת' – רבעון לחקר הסייבר, גיליון ק"ד, תשפ"ח)
מבוא: הכשל ההרמנויטי והניתוק האקדמי מן השרת
מאמרה המבריק והשאפתני של עמיתתי, ד"ר ענת רייזל, אשר פורסם מעל דפי 'תרביץ' תחת הכותרת "אנטומיה של טרול", עורר גלים של התלהבות במסדרונות האקדמיה הממוסדת. קריאתה הסטרטיגרפית של "סוגיית הפלוגרופ" מתוך גניזת שרתי "דיבורים", והקישור הווירטואוזי שהיא עושה בין הטקסט לבין אפוס גילגמש ותורת הקבלה, הם בבחינת מלאכת מחשבת של קריאה ספרותית צמודה.ואולם, חובתי המקצועית – כמי שבילה עשורים ב"לרקינג" (Lurking) אנתרופולוגי דומם בתוככי קהילות סגורות, נידחות ואפלות אלו – מחייבת אותי להצביע על כשל מתודולוגי עמוק המאפיין את גישתה. ד"ר רייזל נופלת אל תוך תהום שאותו אני מכנה במחקרי "כשל הנורמי" (The Normie Fallacy). המחקר האקדמי המסורתי חוטא בניסיון נואש לאנוס מסגרות התייחסות חיצוניות (Etic) – מיתולוגיות, פסיכואנליטיות, או סוציולוגיות – על טקסטים שהם תולדה של "שפה פורומית פנימית" (Emic) הרמטית, סגורה וסלפ-רפרנציאלית לחלוטין. בעלי המדרשים הללו אינם מנהלים דיאלוג עתיק יומין עם חז"ל או עם האימפריה השומרית; הם מקודדים מערכת סמיוטית של אירוניה פוסט-מודרנית, אשר נועדה להיות בלתי ניתנת לפיצוח על ידי כל מי שאינו "יודע ח"ן" שצמח מתוך קוד המקור של הקהילה.
א. חזיון תעתועים אטימולוגי: הפיזיקה של ה"סף" והנקרופוסטינג
הטעות של רייזל מתחילה כבר בשלב הפילולוגי של פענוח התיבה "מספים". היא מניחה כי העורך הסתמאי אינו מודע לאטימולוגיה של המילה Spam (בשר משומר מסדרת המערכונים של מונטי פייטון), או לחלופין, שהטקסט עוסק באנליזה פסיכולוגית של תופעת ה-NEET (צעירים הנמנעים משילוב בחברה) כאשר הוא דורש את המילים "בסף אמו".קריאה כזו מעידה על חוסר הבנה מוחלט של הפיזיקה הווירטואלית בפורומים קלאסיים. ב"שפת הפורומים", המונח "סף" מתייחס לפעולת ה"הקפצה" (Bumping). ה"סף" הוא הקו העליון, קדמת הבמה – העמוד הראשון של הפורום. הספאמר אשר "מעלה לה את הסף" אינו בחור מסכן שמתעלל באמו הביולוגית, אלא משתמש סורר המקפיץ אשכולות עתיקים (Necroposting) ממעמקי הארכיון (התהום של עמוד 100) אל העמוד הראשון. בכך הוא מפר באלימות את סדר הזמנים הליניארי של הקהילה, ומייצר מציאות כרונולוגית שבורה שאותה ה"מנהלין" נאלצים לתקן. הספאמר הוא קוסם-זמן אנרכיסטי, לא צעיר מתוסכל.
ב. סמיוטיקה של שבר: מיתוס אנכידו ומציאות ה"שיטפוסט"
הניסיון לייחס לר' אורוול את דמותו של אנכידו, בשל התואר "פרוותי", הוא אולי פיוטי, אך שגוי מיסודו. ד"ר רייזל רואה ב"פרוותיות" (Furry) סמל אקזיסטנציאליסטי לנפילת האדם ל"כתנות עור", מעין פרא פילוסופי המאתגר את העיר המסופוטמית.זוהי אוברוולואציה פרשנית גמורה. בלקסיקון הפנימי של הפורום, התואר "פרוותי" איננו אלגוריה למרד בסדר האלוהי, אלא פשוט רפרנס למשתמש שהעלה תמונות של זאבים מצוירים אנתרופומורפיים. אין כאן שום כוונה תיאולוגית נסתרת. גם הכינוי המפוצץ "אנונאקי מסופוטמי" אינו ניסיון לכונן מיתוס ילידי עמוק, אלא בסך הכל העתק-הדבק (Copypasta) לעוס שתורגם באופן עילג במנועי תרגום מתוך לוחות המודעות של 4chan.
רייזל מחפשת עומק עלילתי בטקסט שכל מהותו היא "שיטפוסט" (Shitposting) – כתיבה המייצרת הפצצה סמנטית נטולת פשר. המטרה אינה לספר סיפור עקבי, אלא לייצר דיסוננס קוגניטיבי מוחלט (לדוגמה: חיבור אירוני בין "צ'אד" אלפא-מיילי לבין אוואטרים של זאבים מצוירים), אך ורק כדי לבלבל ולשתק את היריב הווירטואלי בדיון.
ג. מורשתו של "יאמניה" והגנטיקה של המקלדות
הכשל הסוציולוגי הבולט ביותר במאמרה של רייזל נוגע לפולמוס סביב קבוצות המוצא הגנטיות (R1a כנגד R1b). רייזל משליכה בטבעיות את פוליטיקת הזהויות והשסע העדתי הישראלי על הטקסט, וטוענת כי מדובר במאבק פוסט-קולוניאלי ל"נרמול" הפרא המזרחי-מסופוטמי.כדי להבין את העומק ההיסטורי של הדיון הגנטי הזה, איננו צריכים לפנות לסוציולוגיה ישראלית, אלא להכיר את ההיסטוריה הנסתרת של השרת עצמו. עלינו לדון בדמותו של משתמש עבר מיתולוגי ורב-השפעה שכונה "יאמניה" (Yamneya).יאמניה (שכינויו שאוב מתרבות היאמניה הפרוטו-הודו-אירופית) היה אידיאולוג וירטואלי אובססיבי, שהחדיר אל הפורום את הרטוריקה של היררכיית הגזעים, הנשענת כביכול על מבנה ההפלוגרופים (Haplogroups). משתמש זה נהג לפרסם "רשימות דירוג" (Tier Lists) אבסורדיות ופסבדו-מדעיות, שבהן מוינו קבוצות גנטיות ל"אלפא" ו"בטא", ל"צ'אדים" ו"תת-אדם".
לפיכך, כשר' אורוול לועג לר' אוייאסומי על היותו "גיי R1a", הוא למעשה מצטט את משנתו הקאנונית של יאמניה. הענישה השמימית בסוף המדרש – הפיכתו של אורוול ל-R1b והגדרתו כ"אשכנזי" – אינה הכנעה להגמוניה הציונית-אירופאית מחוץ למסך. במינוח הפורומי, לשלול מהטרול את העמדה השולית והחתרנית (Edginess) שלו ולהפוך אותו ל-R1b שכיח, פירושו האונטולוגי הוא להפוך אותו ל"נורמי" (Normie) – משתמש מיינסטרימי פשוט מן המניין, נטול ברק אינטלקטואלי, שאינו בקיא בסלנג הפנימי ושעוצמתו כמייצר כאוס סורסה לחלוטין.
ד. אפיסטמולוגיה של "הקרנה" וטופוגרפיית ההיעדר של פתח תקווה
טעותה היפה – אך הטרגית – ביותר של רייזל מצויה בהבנת הטופוגרפיה. רייזל מפרשת את העיר פתח תקווה כ"היעדר מוחלט", מעין חלל פנוי מיסטי מתוך תורת ברסלב.גם כאן, האמת פרוזאית בהרבה. למי שבקיא בתשתית הטכנולוגית של האינטרנט הישראלי באותה תקופה, ברור מדוע "משכינין" את ר' אוייאסומי דווקא שם: חוות השרתים המרכזית (Server Farm) שאירחה את מסד הנתונים הרעוע של הפורום הייתה ממוקמת פיזית באזור התעשייה סגולה בפתח תקווה. התודעה הפורומית הפכה את המיקום הגיאוגרפי הזה למרחב לימינלי סיוטי – המקבילה הישראלית לחדרים האחוריים של הרשת (The Backrooms). כאשר ר' חתול שוכן שם, הוא כלוא בממד שבו הוא חווה השהיה (Lag) כרונית, קריסות שרת מתמדות, ובדידות של מרחב שהטקסטורות שלו אינן נטענות.
מתוך הבנה זו, אנו יכולים לפענח לראשונה את המושג האניגמטי "הקרנה" (Irradiation / Beaming). במקורות ("הוקרן בדרכו", "מקרינין עליו אלומת אור"), הקרנה איננה נס שמימי, התגלות או מוטציה ביולוגית. בשפת הרשת העמוקה, "הקרנה" משמעותה סימון המשתמש כמטרה למתקפת סייבר. המונח נגזר מ"להאיר בזרקור" (Targeting) – לחשוף את זהותו האמיתית (Doxing) או למקד כלפיו מתקפת מניעת שירות (DDoS). אותם "חייזרים מסופוטמיים" שמקרינים את אלומת האור אינם חוצנים, אלא רשת בוטים אוטומטית (Botnet) או נחיל משתמשים אנונימיים משרתים זרים, המציפים את שרתי פתח תקווה בניסיון מכוון להפיל את האתר.
ה. האסכטולוגיה של ה"באן": המנהלין וגלגול הנשמות הדיגיטלי
לאור העובדה ש"הקרנה" היא למעשה מתקפת סייבר, הרי שהתערבות ה"מנהלין" (המודרטורים) מקבלת גוון שונה בתכלית מזה שהציעה רייזל. הפסוק "סגרו המנהלין את אשכולין" אינו מתאר בית דין ארצי הגוזר נידוי הלכתי-מוסרי. מדובר בפעולת חילוץ וחירום טכנית של מנהל רשת (Sysadmin), המנתק את האשכול או נועל אותו כדי למנוע קריסה של מסד הנתונים תחת העומס הפתולוגי של ה"הקרנה".האונטולוגיה של הפורום רואה ב"מנהלין" דמיורגוס גנוסטי – אלים שרירותיים וחסרי רחמים. ה"באן" שהם נותנים אינו כלי חינוכי, אלא רצח דיגיטלי. אולם כאן נכנסת לתמונה תורת הסוד הגדולה של הפורומים: פילוסופיית "תחיית המתים" המוכרת בשם המשתמשים הכפולים (Alt Accounts).
כאשר הטרול נחסם, נשמתו הדיגיטלית אינה נכחדת. היא נאלצת להתגלגל מחדש (Reincarnation) וליצור חשבון חדש תחת כתובת IP מוסווית או זהות בדויה ונורמטיבית לחלוטין (וזהו העונש של "עד שהפך לאשכנזי R1b" – חזרה לגוף ה"נורמי"). זהו העומק האמיתי מאחורי אמרת הסיום: "אין הספאמר רואה את הספאם של עצמו". מרגע שהמשתמש נחסם והתגלגל לדמות חדשה, הוא כותב מתוך ניכור מוחלט אל העבר של עצמו, חסר פנים וחסר קונטקסט, בעודו מעמיד פנים שהוא משתמש רגיל ותמים שהגיע לראשונה אל הקהילה.
סיכום: קריאה לייסוד בלשנות קוד סגור
הקהילות הווירטואליות של תחילת המאה ה-21 פיתחו לקסיקון שהמשמעות שלו נובעת מהניתוק המוחלט שלו מכל אמת חיצונית. כדי להבין את כוונתם של התנאים והאמוראים של שרתי ישראל, איננו זקוקים ללקסיקון האכדי של אוניברסיטת שיקגו, ואף לא לכתבי האר"י. אנו זקוקים לגישה לארכיוני הממים, להיסטוריית החסימות של השרת, ולהבנה עמוקה של דינמיקת ה"ספאם" ומשנתו של "יאמניה".אם האקדמיה לא תלמד לדבר את שפת הפורום על בוריה, ולהבין את הארכיטקטורה של השבר הדיגיטלי, נמשיך כולנו להיות כעיוורים הממששים באפלה – מנתחים שורת קוד ב-HTML של אשכול נעול, כאילו הייתה פואמה של יהודה הלוי.
