אני כאן בתקווה שאלוהים יקצור אותי. ההורים שונאים לשמוע את זה, אבל אני פשוט גמור נפשית.
אני לא מרגיש חי בעולם הזה, אני לא מרגיש שזה התכלית.
אני מרגיש שאני כאן כמו בתחנת אוטובוס, שיהיה התחנת אוטובוס הכי נוחה שיש, בסופו של דבר זה לא בית אלא תחנת מעבר זמנית.
אני מדבר עם ההורים על שידוך ועל להשיג עוד כסף מביטוח לאומי
ובלילות כשאני במיטה כל מה שאני חולם עליו ומפנטז עליו כל היום זה לראות מחזות אלוהים
זה להיות במציאות אחרת לגמרי.
ושיזדיין הארציות של האנשים. שיהיו אתאיסטים, שיאמרו אין כלום אחרי המוות, מעניין לי את הזין.
אני לא מאמין בעולם הזה. אני מאמין שצריך לעשות אותו טוב יותר, אבל הוא בחיים לא יהיה הבית האמיתי שלי.
הבית האמיתי שלי זה בין השמיים, בעיר הכסופה בלשון הנצרות. זה אף פעם לא יהיה כאן, כאן אני תמיד אהיה נווד עם סוכה זמנית.
אני לא מרגיש חי בעולם הזה, אני לא מרגיש שזה התכלית.
אני מרגיש שאני כאן כמו בתחנת אוטובוס, שיהיה התחנת אוטובוס הכי נוחה שיש, בסופו של דבר זה לא בית אלא תחנת מעבר זמנית.
אני מדבר עם ההורים על שידוך ועל להשיג עוד כסף מביטוח לאומי
ובלילות כשאני במיטה כל מה שאני חולם עליו ומפנטז עליו כל היום זה לראות מחזות אלוהים
זה להיות במציאות אחרת לגמרי.
ושיזדיין הארציות של האנשים. שיהיו אתאיסטים, שיאמרו אין כלום אחרי המוות, מעניין לי את הזין.
אני לא מאמין בעולם הזה. אני מאמין שצריך לעשות אותו טוב יותר, אבל הוא בחיים לא יהיה הבית האמיתי שלי.
הבית האמיתי שלי זה בין השמיים, בעיר הכסופה בלשון הנצרות. זה אף פעם לא יהיה כאן, כאן אני תמיד אהיה נווד עם סוכה זמנית.
