-
צרו איתנו קשר דרך האימייל: darktalkforum@gmail.com
עקבו אחרינו בטוויטר וברשתות חברותיות כדי להתעדכן בשינויים, אם האתר לא זמין, תקלות ועוד: טוויטר -
יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן
דעה לא פופולארית אני לא אוטיסט
- פותח האשכול giygas
- תאריך התחלה
נורמים מרגישים שאם הם לא יתעניינו לא תהיה להם רשת תמיכה חברתית.
זה הכל בסוף מונע מפחד ואינטרסים עמוק בפנים.
גם כאן יש דברים שאני מסתיר ולא משתף
כמה שהשם שלי בבוץ כנכה אדג'י יש דרכים להחמיר את המצב
כמובן אני שם זין על כולם , אבל זה בתיאוריה
בפרקטיקה אני אשמח שיאהבו אותי מאשר ישנאו
ובעבודה אני כן מדבר עם קולגות על עינוי חתולים בסין
תאמין או לא
אבל זה עבודה לאנשים על הרצף אז הם יותר מכילים
זה די דומה, רק תחליף אוטיסטים בחנונים טורבו גייטקיפרים צופיפניקים חסרי מעוף שכל היום חורשים ומדברים על ספרי פנטזיה או משהו.
זה כי המסכה שלך לא טובה כמו שלי. אני פונקציונלי מספיק להיות חביב ושקט וזה הדבר הכי מפחיד בעולם לדעת שאני מוקף על ידי חייזרים. ברגע שהפונקציונליות שלי תפזול קצת למטה הם יטרפו אותי כמו פירנות. כל יום במשרד מבחינתי הוא משחקי הרעב, הטוב מנצח והמפסיד מת.
אני עובד בהייטק אז אצלי שמים לב לזה רק בכל מיני micro-aggressions, שזה אישית גם מפחיד אותי מאוד.
מישהו משחק לך אותה מנומס כמו החפץ חיים, ואז פתאום יש איזה פרויקט חדש מעניין והוא דופק לך ״המנהל לא אמר שאתה כבר עסוק?״
כאילו מדובר בכריש שמרחרח את פני השטח בשקט ובאיטיות ורק מחכה לרגע להתנפל על הטרף שלו.
ככה מרגישים לי נורמים עם אייקיו גבוה בדרך כלל.
אני נפלתי למעלה. 99.99% מהיקומים המקבילים הייתי או חסר השכלה סגור בבית או הומלס על סמים או מת כבר ממזמן.
איכשהו הקווארקים החליטו שהתודעה שלי נופלת דווקא ביקום בו אני תקוע בתבנית של אדם מצליח ומשתתף בחברה.
זה הדבר הכי סוריאליסטי בעולם.
זה לא משנה מה התחביבים שלהם כל כך.
חבר אמיתי זה מישהו שכיף לך להיות בחברתו ואם הוא נרקיסיסט שמשתמש בך כאילו אתה דמות ברקע זה חרא.
כל החברים שלי היו חרא שלא היה להם אכפת ממני. בדרך כלל היה להם friend group ואני הייתי החבר השלישי והרביעי שלהם.
כל יום מתכתב איתם בוואטסאפ והם לא חוזרים אליי עושים לי גוסטינג.
אבל הכי גרוע שהם היו ריקים, הייתי שואל אותם מה שלומם והם היו ריקים מתוכן כאילו שהם מפחדים ממני כאילו שהם רוצים שאני אעזוב אותם בשקט, זין. לא הייתה לי ילדות אחושרמוטה!!!!
לא יודע לגבי מסקינג כי אף פעם לא ניסיתי להיות חבר של נורמלניגגרים.
כאילו הנורמלניגגרים החידים שהייתי מתקשר איתם היו המורים ואז שהתבגרתי כל הקולגות שלי לעבודה היו בוגרים ממני בעשור אז הם כאילו כמו מורים. אולי זה קשור לחלק מהבעיות שלי כי אני עדיין בתור מבוגר רואה את עצמי כתת אדם נחות וזה מרתיע אנשים כי הם לא רוצים להתייחס אליי כמו שמורה מתייחס אל תלמיד.
ממש לא יודע כי אני די דיכוטומי בקטע תקשורתי כי אם אתה לא מתנהג אליי כמו שאני מצפה ממך להתנהג אליי אז אני לא יודע איך לעקל את זה. אז מרגיש לי שנורמלניגגרים הם קומוניסטים וקשה לי עם זה נפשית שהם לא מתייחסים אליי כאל תת אדם כאילו הם לא מכבדים את ההיררכיה החברתית שהם הרגילו אותי אליה. מצטער על הסכיזו-אוטיזם אני לא מבין איך אתם מתארים היררכיה חברתית בשפה מסובנת
טיפוס בקריירה זאת ההתנהגות הכי חייזרית בעיניי. אני בחיים לא אבין איך בן אדם מקבל סיפוק מלעבוד 12 שעות ביום, לדפוק אחרים, ללקק לכל מי שמעליו, רק כדי לקבל טייטל יותר מרשים ועוד כמה אלפים במשכורת שגם ככה הולכים לחרדים.
עוד דוגמה לקטע קצת מפגר שעשו לי בגיל יחסית קטן וגרם לי לשנוא בני אדם טיפה יותר.
התחלתי לנגן על גיטרה ומישהו שחשבתי שאני חבר שלו הציע שננגן ביחד ושאל אותי איזה שירים שאני אוהב.
ואז אחרי איזה חצי שעה של שיחה אמר שהוא לוקח מאה שקל לשעה.
באיזה גיל פאקינג 13.
כאילו מה זאת האכזריות הזאת?
אין דבר כזה חברות?
אין רעות ואחווה בין אנשים? הכל ממון ותאוות בצע?
וזאת לא הפעם היחידה שקרה לי משהו כזה בילדות אפילו.
המסקינג הוא לא כדי להיות חבר של אף אחד הוא כדי לא לחטוף התמוטטות עצבים במהלך התיאטרון הזה של חיים נורמטיביים.
פעם זה היה ברמה ששכנעתי את עצמי שהמסכה היא אני עד שאנשים הצביעו עליי ואמרו לי "תוריד את המסכה!" ואני שואל "איזו מסכה?" ואז הם שמים מראה מולי ואני רואה בהשתקפות חייזר ואז מסתכל עליהם ורואה חייזרים.
אני שונא אנשים נראה לי יותר מכולכם, זה באופי שלי ככה נולדתי אבל לא נותן לזה להרוס לי מטרות בחיים וכו'
אישית אהבתי באמת לתכנת.
אהבתי את התוכן על זה באינטרנט ביוטיוב, נהניתי מכל מיני דברים מחוכמים שקשורים לתחום, הרגשתי משוחרר וכמעט במצב מדיטטיבי בכל פעם שהתעסקתי בקוד.
כאילו נולדתי לעשות את זה או משהו דומה.
ואז ערפדי האנרגיה החליטו שכולם צריכים להיות accelerationists עם AI וגזלו גם את זה ממני.
כאילו כיווצתי את כל האישיות שלי שנשחקה במרוצת השנים לדבר האחד הזה שסוג של הביא לי נחת, וגם את זה גזלו ממני.
האדם הוא חיה טורפת, וזה ניכר בעוד מובנים חוץ ממזון.
ממש לא מכיר את זה. בשבילי מסקינג זה לא להגיד כלום ולהיות משעמם. לתאר דברים בשפה מסובנת אבל אני לא מרגיש שאני משחק דמות אלא אני מרגיש שאני מצנזר את עצמי.
אז יכול להיות שאתה משקיע בדמות שלך יותר מדי ואתה אשכרה משחק דמות בזמן שאני סתם סוגר את עצמי.
גם לא עשיתי שום דבר תקשורתי רוב חיי, אני כל יום הייתי חוזר מבית הספר ויושב מול המחשב וגולש באינטרנט.
אתם מדברים פה כאילו שאתם failed normies בזמן שאני מורגל מגיל אפס להיות היקיקומורי שמסתגר בחדר שלו.
אז אין לי מה להוסיף כי אני מקרה חריג, נראה לי.
אני חושב שאני failed normie אבל רמה 9000 כאילו. תחשוב בן אדם עם פוטנציאל להיות יחסית נורמלי שנופל לתחתית הגיהנום אבל עדיין צריך ללכת למשרד כל יום כדי לשלם חשבונות.