הייתי בצו, אושפזתי שלושת רבעי שנה בערך. וגם ישבתי בקלבוש, וזה סיפור ארוך שאין לי כוח לשתף (וגם אם הייתי מעוניין זה לא שאני ככ מסוגל לשחזר את זה כי הזכרון עמום לצערי, אבל זה בהחלט היה אבן נגף בחיים שלי בתור בן 18 סה״כ)
אבל אין לי בעיה לנדב מידע אם זה חשוב, לא מדחיק
לגבי מה שהוביל לאשפוז
אתחיל מלומר שחוויתי התקף פסיכוטי, והייתי במצב כרוני מחריף
באותו לילה זה היה שעה מאוחרת לא זוכר במדויק, הגעתי למיון פסיכיאטרי ורציתי לחתום על אשפוז בהסכמה. יושבים שם במשרד שעה ו.. (בתרחיש הטוב), ומדברים עם הפסיכיאטר התורן, הוא כותב מכתב הפניה, ובסוף חותמים על טופס אשפוז הייתי אמור לחכות לבוקר בשביל קבלה ובשלב מסוים נשבר לי הזין, (ותאמין לי, זה הליך קפקאי לאין ערוך בפרט כשאתה במניה וחסר סבלנות, אם כי לא נשמע מורכב לכאורה.)
בקיצור, בסוף עזבתי את מקום כשהחלטתי בנועזות לחזור הביתה, פה כבר הייתי on the verge ושרוי במאניה עמוקה
כשעשיתי אינטק התברר לי שכתבו במסמכים שלהם ש "ברחתי" החוצה מהמבנה בלי שהם שמו לב, שהיו בטוחים שרק חיכיתי בכניסה.
כל הדרך אני בתחושה תזזיתית משהו על זה שככול הנראה זה היום האחרון שלי.
אחרי שכל זה הספיק לקרות, באיזור השעה 5 לפנות בוקר, עשיתי מעשה קיצוני, שיכל להוביל לאובדן חיים
היו לי חבלות בגוף והייתי צריך לבקש עזרה, ובמקום זאת יצאתי לסיבוב. כשאני סתם הולך בטל לכיוון רחוק מהבית, היית בשיחה עם כמה שוטרים שסיירו ופניתי להם שיסייעו לי (כשהם נעצרו ולא הבינו מה נפשי מהם)
עד שנפגשתי עם שתי חברים, שבמקרה גם מסותבבים במרכז העיר, ישבנו ודיברנו על הא ודא, הם הציעו לי שתייה קרה, כשסיפרתי להם על מה שקרה לי. אחר כך הוליכו אותי לבית חולים ששם טיפלו בי וחבשו לי את הידיים, בו הסגירו אותי, כשמסתבר במשך אותו זמן הייתי מוכרז כנעדר