פעם הייתי בבית חולים עם ההורים שלי שהיה להם אכפת ממני והם דאגו לי כלומר מבחינתם הם לא היו בודדים
אבל אני הייתי, נפשית הנפש שלי הרגישה כאילו יש לי מחיצות חומה ביני לביניהם
ולא הצלחתי להרגיש את החום ואת האהבה, לא הרגשתי כלום רק אופל
אופל זה לא מילה שלא מתארת נכון ת'אמת, הרגשתי משהו הרבה יותר גרוע שקשה להעלות במילים
זה כמו התחושה הזאת בחלום שאתה חולם שאלוהים זרק אותך לבור
זה פשוט לא תחושה רגילה , ולא תחושה מצויה
בדידות זה רוח הנפש
היו פעמים שהייתי רק אני והרוח של בחוץ ולא הרגשתי בודד בכלל, רק אני והרוח אבל הרגשתי את רוח אלוהים ולא הייתי בודד, הרגשתי כאילו יש לידי אלף ישויות סביבי