באופן לא אירוני זה מטורף
מזכיר לי שילוב של כמו eurodance עם שירים מפעם של שירי מימון
-
צרו איתנו קשר דרך האימייל: darktalkforum@gmail.com
עקבו אחרינו בטוויטר וברשתות חברותיות כדי להתעדכן בשינויים, אם האתר לא זמין, תקלות ועוד: טוויטר -
יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן
דיון שמרתי שבת כל הסופ״ש
- פותח האשכול סוגוי
- תאריך התחלה
מזכיר לי שילוב של כמו eurodance עם שירים מפעם של שירי מימון
עכשיו קראתי והשוותי. הרמב"ם שולל האצלה, הוא מאמין ביש מאין. כפי שזכרתי מקדמא עידן (מה שכן אני זוכר בבירור שזוהי דעת הרמבן)
שם הוא קורא לזה שפע.
בריאת העולם (לא הגילוי, בטעות) זה אך ורק ברצון האלוקי המוחלט. לא מדיבור כפשוטו.
וכן, הרמב"ם מדמה את השכל הפועל (הנבדל) למעין מים בלתי נדלה. והעולם משנברא (קטגוריות הזמן והמרחב בכלל זאת) מונהג ע"י חוק מוחלט (דטרמיניסטי).
הוא שולל שינוי (ברצון הבורא).
"כמ"ש חז"ל: עולם כמנהגו נוהג."
(לדיון מורחב - ע' מורה נבוכים, חלק ב')
וכן חידוש העולם העתקה והרכבה מדבר לדבר. אך הבריאה הינה יש מאין.
נערך לאחרונה:
@סוגוי @blackarch @הגוש
תקראו את מורה נבוכים, חלק ב', פרק י"ג. אכן זכור לי הדיון על קדמותו של העולם (דעת חכמי יוון) אל מול חידוש העולם (דעת תורת משה וישראל). פרק לאחר מכן הוא מבאר את אריסטו
מאניין
דעות האנשים בקדמות העולם או חידושו לכל מי שיאמין שיש שם אלוה נמצא - הם שלש דעות:
הדעת הראשון - הוא דעת כל מי שהאמין תורת 'משה רבינו ע"ה' - הוא שהעולם בכללו - רצוני לומר כי כל נמצא מלבד האלוה ית' - האלוה המציאו אחר ההעדר הגמור המוחלט ושהאלוה ית' לבדו היה נמצא ולא דבר בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל; ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר; ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים - כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה - מקרה במתנועע; והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו - מחודש והיה אחר שלא היה; ושזה אשר יאמר היה האלוה קודם שיברא העולם - אשר תורה מלת 'היה' על זמן - וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו - כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן; כי הזמן - מקרה בלא ספק והוא אצלנו מכלל המקרים הנבראים כשחרות וכלובן ואף על פי שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל - מקרה דבק לתנועה כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריסטו בבאור הזמן ואמיתת מציאותו:
ונבאר הנה ענין - ואף על פי שאינו מכונת מה שאנחנו בו אלא שהוא מועיל בו - והוא שאשר חייב העלם ענין הזמן מהרבה מאנשי החכמה עד שערבבם ענינו - היש לו אמיתות במציאות או אין אמיתות לו? - כגלינוס וזולתו הוא היותו מקרה במקרה; כי המקרים הנמצאים בגשמים מציאות ראשונה כמראים וכטעמים הם יובנו בתחלת מחשבה ויצוירו עניניהם; ואמנם המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים - כלהט במראה והנטיה וההקף בקו - יעלם ענינם מאד ובלבד כשיחובר אל זה שיהיה המקרה הנושא בלתי עומד על ענין אחד אך ישתנה מענין אל ענין - יעלם הדבר יותר. ונקבצו בזמן שני הענינים יחד שהוא מקרה דבק לתנועה והתנועה מקרה למתנועע; ואין התנועה כדמות השחרות והלובן אשר הם ענין מיושב אבל אמיתת התנועה ועצמותה - שלא תתישב על ענין ואפילו כהרף עין - וזה ממה שחיב העלם ענין הזמן. והכונה שהוא אצלנו דבר נברא מתהוה כשאר המקרים והעצמים הנושאים למקרים ההם. ולזה לא תהיה המצאת האלוה לעולם בהתחלה זמנית כי הזמן מכלל הנבראים:
והתבונן זה הענין מאד בעבור שלא תתחיב התשובות אשר אין לנטות מהם למי שיסכל זה. כי כשתקים זמן קודם העולם תחויב להאמין הקדמות כי הזמן - מקרה ואי אפשר לו מבלתי נושא ויתחיב מציאות דבר קודם מציאות זה העולם הנמצא עתה - ומזה היא הבריחה:
וזו היא אחת הדעות והיא - יסוד תורת 'משה רבינו' ע"ה בלי ספק והיא שניה ליסוד היחוד - לא יעלה בדעתך זולת זה. ו'אברהם אבינו ע"ה' התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון; ולזה היה קורא "בשם יי אל עולם". וכבר הראה זה הדעת באמרו "קונה שמים וארץ":
והדעת השני הוא דעת כל מי ששמענו ענינו וראינו דבריו מן הפילוסופים וזה שהם אומרים כי מן השקר שימציא האלוה דבר לא מדבר ואי אפשר גם כן אצלם שיפסיד דבר אל לא דבר - רצוני לומר שאי אפשר שיתהוה נמצא אחד בעל חומר וצורה מהעדר החומר ההוא העדר גמור ולא יפסד אל העדר החומר ההוא העדר גמור - ותאר האלוה אצלם בשהוא יכול על זה כתארו בשהוא יכול לקבץ בין שני ההפכים בעתה אחת או יברא כמותו ית' או יתגשם או יברא מרובע קטרו שוה לצלעו ומה שדומה לזה מן הנמנעות. והמובן מדבריהם - שהם אומרים כמו שאין לאות בחוקו להיותו בלתי ממציא הנמנעות - כי לנמנע טבע קים אינו מפעולת פועל ולזה אי אפשר לשנותו - כן אין לאות בחוקו בשלא יוכל להמציא דבר מלא דבר שזה מכת הנמנעות כולם. ולזה יאמינו שיש חומר אחד נמצא קדמון כקדמות האלוה לא ימצא הוא זולת החומר ולא החומר ימצא זולתו. ולא יאמינו שהחומר בבמעלתו ית' במציאות אבל הוא סיבת מציאותו והוא לא על דרך משל כחומר ליוצר או הברזל לנפח והוא אשר יברא בו מה שירצה פעם יציר ממנו שמים וארץ ופעם יציר ממנו זולת זה. ובעלי זה הדעת מאמינים כי השמים גם כן הוים נפסדים אלא שאינם הוים מלא דבר ולא נפסדים אל לא דבר אבל כמו שאישי החי הוים נפסדים מחומר נמצא אל חומר נמצא כן השמים יתהוו ויפסדו והויתם והפסדם כשאר הנמצאות אשר תחתיהם:
ואנשי זאת הכת יחלקו אל כתות אין תועלת לזכרון כתותיהם ודעותיהם בזה המאמר; אבל שורש זאת הכת הכולל - מה שזכרתי לך. ואפלטון גם כן זו היא האמנתו - אתה תמצא אריסטו יספר עליו בספר השמע שהוא מאמין - רצוני לומר אפלטון - כי השמים הוים נפסדים; וכן תמצא דעתו מבואר בספרו לטימאוס; אלא שהוא לא יאמין אמונתנו כמו שיחשוב מי שלא יבחון הדעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו שוה - ואין הענין כן שאנחנו נאמין היות השמים לא מדבר אלא אחר ההעדר המוחלט והוא יאמין שהם נמצאים הוים מדבר - וזהו הדעת השני:
והדעת השלישי הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריו - וזה שהוא אומר מה שאמרוהו אנשי הכת שקדם זכרה - והוא שלא ימצא בעל חומר מלא חומר כלל - ויוסיף על זה ויאמר כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים. ובאור דעתו בזה הוא זה יחשוב שזה הנמצא כולו כפי מה שהוא לא סר ולא יסור היותו כן ושהדבר הקיים אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד - והוא השמים - לא סר היותו כן ושהזמן והתנועה - עולמיים תמידיים לא הוים ולא נפסדים; ושהדבר ההוה הנפסד - והוא מה שתחת גלגל הירח - לא סר היותו כן - רצוני לומר, שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו אבל הצורות יבואו בו זו אחר סור זו ויפשוט צורה וילבש אחרת - ושזה הסדר כולו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל ולא יתחדש בו מתחדש ממה שאין בטבעו שהוא חוץ להקש בשום פנים:
אמר - ואף על פי שלא אמרו בזה הלשון אבל העולה מדעתו - שהוא משער הנמנע אצלו שישתנה לאלוה רצון או יתחדש לו חפץ ושכל זה המציאות כפי מה שהוא האלוה המציאו ברצונו אבל לא פעל אחר העדר; וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר האלוה או ישתנה עצמו כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחדש לו חפץ; ויתחיב שיהיה זה הנמצא כולו כפי מה שהוא עתה כן היה במה שלא סר וכן יהיה עדי עד:
זה באור אלו הדעות ואמיתתם. והם דעות מי שהתבאר אצלו במופת מציאות האלוה לזה העולם. אבל מי שלא ידע מציאות האלוה ית' וית' אבל חשב שהדברים הוים ונפסדים בהתקבץ ובהתפרד כפי המקרה ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות - והוא אפיקורוס וסיעתו והדומים לו כמו שיספר אלכסנדר - אין תועלת לנו בזכרון הכתות ההם. כי כבר התבאר במופת מציאות האלוה וזכרנו דעות אנשים בנו ענינם על יסוד כבר התבאר סותרו במופת אין תועלת לנו בו. וכן השתדלנו עוד לאמת מאמר בעלי הדעת השני - רצוני לומר היות השמים הוים נפסדים - אין תועלת לנו בו מפני שהם מאמינים בקדמות. ואין הפרש אצלנו בין מי שיאמין שהשמים הוים מדבר בהכרח ונפסדים אל דבר או אמונת אריסטו אשר יאמין שהם בלתי הוים ולא נפסדים - כי כונת כל נמשך אחר תורת 'משה רבינו ואברהם אבינו' או מי שילך בדרכיהם אמנם היא אמונה שאין דבר קדמון כלל עם האלוה ושהמצאת הנמצא מהעדר בחוק האלוה אינה מכת הנמנע אבל יחשבו עוד קצת אנשי העיון שהוא מחויב:
ואחר שישבנו הדעות אתחיל בבאור ראיות אריסטו על דעתו ומה הביאו אל זה:
תקראו את מורה נבוכים, חלק ב', פרק י"ג. אכן זכור לי הדיון על קדמותו של העולם (דעת חכמי יוון) אל מול חידוש העולם (דעת תורת משה וישראל). פרק לאחר מכן הוא מבאר את אריסטו
מאניין
דעות האנשים בקדמות העולם או חידושו לכל מי שיאמין שיש שם אלוה נמצא - הם שלש דעות:
הדעת הראשון - הוא דעת כל מי שהאמין תורת 'משה רבינו ע"ה' - הוא שהעולם בכללו - רצוני לומר כי כל נמצא מלבד האלוה ית' - האלוה המציאו אחר ההעדר הגמור המוחלט ושהאלוה ית' לבדו היה נמצא ולא דבר בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל; ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר; ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים - כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה - מקרה במתנועע; והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו - מחודש והיה אחר שלא היה; ושזה אשר יאמר היה האלוה קודם שיברא העולם - אשר תורה מלת 'היה' על זמן - וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו - כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן; כי הזמן - מקרה בלא ספק והוא אצלנו מכלל המקרים הנבראים כשחרות וכלובן ואף על פי שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל - מקרה דבק לתנועה כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריסטו בבאור הזמן ואמיתת מציאותו:
ונבאר הנה ענין - ואף על פי שאינו מכונת מה שאנחנו בו אלא שהוא מועיל בו - והוא שאשר חייב העלם ענין הזמן מהרבה מאנשי החכמה עד שערבבם ענינו - היש לו אמיתות במציאות או אין אמיתות לו? - כגלינוס וזולתו הוא היותו מקרה במקרה; כי המקרים הנמצאים בגשמים מציאות ראשונה כמראים וכטעמים הם יובנו בתחלת מחשבה ויצוירו עניניהם; ואמנם המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים - כלהט במראה והנטיה וההקף בקו - יעלם ענינם מאד ובלבד כשיחובר אל זה שיהיה המקרה הנושא בלתי עומד על ענין אחד אך ישתנה מענין אל ענין - יעלם הדבר יותר. ונקבצו בזמן שני הענינים יחד שהוא מקרה דבק לתנועה והתנועה מקרה למתנועע; ואין התנועה כדמות השחרות והלובן אשר הם ענין מיושב אבל אמיתת התנועה ועצמותה - שלא תתישב על ענין ואפילו כהרף עין - וזה ממה שחיב העלם ענין הזמן. והכונה שהוא אצלנו דבר נברא מתהוה כשאר המקרים והעצמים הנושאים למקרים ההם. ולזה לא תהיה המצאת האלוה לעולם בהתחלה זמנית כי הזמן מכלל הנבראים:
והתבונן זה הענין מאד בעבור שלא תתחיב התשובות אשר אין לנטות מהם למי שיסכל זה. כי כשתקים זמן קודם העולם תחויב להאמין הקדמות כי הזמן - מקרה ואי אפשר לו מבלתי נושא ויתחיב מציאות דבר קודם מציאות זה העולם הנמצא עתה - ומזה היא הבריחה:
וזו היא אחת הדעות והיא - יסוד תורת 'משה רבינו' ע"ה בלי ספק והיא שניה ליסוד היחוד - לא יעלה בדעתך זולת זה. ו'אברהם אבינו ע"ה' התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון; ולזה היה קורא "בשם יי אל עולם". וכבר הראה זה הדעת באמרו "קונה שמים וארץ":
והדעת השני הוא דעת כל מי ששמענו ענינו וראינו דבריו מן הפילוסופים וזה שהם אומרים כי מן השקר שימציא האלוה דבר לא מדבר ואי אפשר גם כן אצלם שיפסיד דבר אל לא דבר - רצוני לומר שאי אפשר שיתהוה נמצא אחד בעל חומר וצורה מהעדר החומר ההוא העדר גמור ולא יפסד אל העדר החומר ההוא העדר גמור - ותאר האלוה אצלם בשהוא יכול על זה כתארו בשהוא יכול לקבץ בין שני ההפכים בעתה אחת או יברא כמותו ית' או יתגשם או יברא מרובע קטרו שוה לצלעו ומה שדומה לזה מן הנמנעות. והמובן מדבריהם - שהם אומרים כמו שאין לאות בחוקו להיותו בלתי ממציא הנמנעות - כי לנמנע טבע קים אינו מפעולת פועל ולזה אי אפשר לשנותו - כן אין לאות בחוקו בשלא יוכל להמציא דבר מלא דבר שזה מכת הנמנעות כולם. ולזה יאמינו שיש חומר אחד נמצא קדמון כקדמות האלוה לא ימצא הוא זולת החומר ולא החומר ימצא זולתו. ולא יאמינו שהחומר בבמעלתו ית' במציאות אבל הוא סיבת מציאותו והוא לא על דרך משל כחומר ליוצר או הברזל לנפח והוא אשר יברא בו מה שירצה פעם יציר ממנו שמים וארץ ופעם יציר ממנו זולת זה. ובעלי זה הדעת מאמינים כי השמים גם כן הוים נפסדים אלא שאינם הוים מלא דבר ולא נפסדים אל לא דבר אבל כמו שאישי החי הוים נפסדים מחומר נמצא אל חומר נמצא כן השמים יתהוו ויפסדו והויתם והפסדם כשאר הנמצאות אשר תחתיהם:
ואנשי זאת הכת יחלקו אל כתות אין תועלת לזכרון כתותיהם ודעותיהם בזה המאמר; אבל שורש זאת הכת הכולל - מה שזכרתי לך. ואפלטון גם כן זו היא האמנתו - אתה תמצא אריסטו יספר עליו בספר השמע שהוא מאמין - רצוני לומר אפלטון - כי השמים הוים נפסדים; וכן תמצא דעתו מבואר בספרו לטימאוס; אלא שהוא לא יאמין אמונתנו כמו שיחשוב מי שלא יבחון הדעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו שוה - ואין הענין כן שאנחנו נאמין היות השמים לא מדבר אלא אחר ההעדר המוחלט והוא יאמין שהם נמצאים הוים מדבר - וזהו הדעת השני:
והדעת השלישי הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריו - וזה שהוא אומר מה שאמרוהו אנשי הכת שקדם זכרה - והוא שלא ימצא בעל חומר מלא חומר כלל - ויוסיף על זה ויאמר כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים. ובאור דעתו בזה הוא זה יחשוב שזה הנמצא כולו כפי מה שהוא לא סר ולא יסור היותו כן ושהדבר הקיים אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד - והוא השמים - לא סר היותו כן ושהזמן והתנועה - עולמיים תמידיים לא הוים ולא נפסדים; ושהדבר ההוה הנפסד - והוא מה שתחת גלגל הירח - לא סר היותו כן - רצוני לומר, שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו אבל הצורות יבואו בו זו אחר סור זו ויפשוט צורה וילבש אחרת - ושזה הסדר כולו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל ולא יתחדש בו מתחדש ממה שאין בטבעו שהוא חוץ להקש בשום פנים:
אמר - ואף על פי שלא אמרו בזה הלשון אבל העולה מדעתו - שהוא משער הנמנע אצלו שישתנה לאלוה רצון או יתחדש לו חפץ ושכל זה המציאות כפי מה שהוא האלוה המציאו ברצונו אבל לא פעל אחר העדר; וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר האלוה או ישתנה עצמו כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחדש לו חפץ; ויתחיב שיהיה זה הנמצא כולו כפי מה שהוא עתה כן היה במה שלא סר וכן יהיה עדי עד:
זה באור אלו הדעות ואמיתתם. והם דעות מי שהתבאר אצלו במופת מציאות האלוה לזה העולם. אבל מי שלא ידע מציאות האלוה ית' וית' אבל חשב שהדברים הוים ונפסדים בהתקבץ ובהתפרד כפי המקרה ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות - והוא אפיקורוס וסיעתו והדומים לו כמו שיספר אלכסנדר - אין תועלת לנו בזכרון הכתות ההם. כי כבר התבאר במופת מציאות האלוה וזכרנו דעות אנשים בנו ענינם על יסוד כבר התבאר סותרו במופת אין תועלת לנו בו. וכן השתדלנו עוד לאמת מאמר בעלי הדעת השני - רצוני לומר היות השמים הוים נפסדים - אין תועלת לנו בו מפני שהם מאמינים בקדמות. ואין הפרש אצלנו בין מי שיאמין שהשמים הוים מדבר בהכרח ונפסדים אל דבר או אמונת אריסטו אשר יאמין שהם בלתי הוים ולא נפסדים - כי כונת כל נמשך אחר תורת 'משה רבינו ואברהם אבינו' או מי שילך בדרכיהם אמנם היא אמונה שאין דבר קדמון כלל עם האלוה ושהמצאת הנמצא מהעדר בחוק האלוה אינה מכת הנמנע אבל יחשבו עוד קצת אנשי העיון שהוא מחויב:
ואחר שישבנו הדעות אתחיל בבאור ראיות אריסטו על דעתו ומה הביאו אל זה:
כן כן כן זה גם פחות או יותר הוויב שזה הביא לי, אם תשמע את זה בפולווליום חלונות פתוחים סיגריה בחוץ באיילון תדע שזה אני
הוא לא מאמין ביש מאין. באלוהים אין תהליך. הוא טוען שהבריאה תלויה ברצון האל. אין יש מאין, אין מצב שלא היה עולם ואז היה עולם. אלוהים לא בחר לברוא.
ההבדל מהאצלה שבהאצלה המציאות נובעת מהאל באופן הכרחי בגלל שלמותו. כאן היא תלויה ברצונו.
ואז אלוהים החליט ליצור? זה לא יכול להיות כי מניחים בו תהליך. וגם הזמן נוצר. העולם שלו זה עולם רחב של מערכת של סיבות ותוצאות. אלוהים רק הסיבה הראשונית שמניעה את המערכת רק שהכל תלוי בו.
הוא חסר שינוי או התניה או תהליך
מאיפה הבאת את זה? ממה שאני הבנתי לא יכול להיות שאלוהים בחר ליצור עולם. תהליכים בתוך הבריאה כן יכולים לקרות אבל לא יצירה בזמן כשגם הזמן לדעתו נברא או נוצר אבל המציאות כנראה על זמנית ומחודשת בכל רגע כי תלויה באלוהים
אמ;לק או תלכב5 (תסביר לי כמו בן 5)
דעה ראשונה:
בראשית *לא* היה דבר
לבד מן הקב"ה
הנמצא התמידי
היה אך ורק העדר
ואז ברצון אלוקה מוחלט נברא העולם על כל חוקיו
כולל מלאכים וגלגלי השמיים ויתר הבריאה
דעה שניה (אפלטון):
*לא* היה בראשית, כן היה דבר
שהיה מאז ומעולם במקביל לקיום האלוהי
הוא פוסל בריאה יש מאין
מפני שלדעתו זה מן הנמנע מצד השכל הישר
אלוהים פועל מעל המרחב והזמן וכן הסדר והחוק בבריאה מראים ומזכירים לנו על צלם אלוהי, נצחי, קבוע, אשר כונן אותם (הקוסמוס)
הצורות שטבועות בחומר לא נצחיות אך מה שממנו הו עשויות אכן נצחי
דעה שלישית (אריסטו):
העולם קדמון
היה בעולם חומר מקדמת עידן
"לא סר ולא יסור"
הטענה;
כי מלבד קיום אלוקה
הזמן, המניע (=גלגלי השמיים, עשויי אתר) מאז ומתמיד היו קיימים, וכן לא ייתכן שינוי במציאות אלוקה.
*הערה*: חומר נצחי משמע אתר.
דעה נוספת (אפיקורוס):
היקום נוצר במקרה. זה הכי קצר, מבין כולם
הראשון בדעות זה תורת משה וישראל
שאר הדעות כחכמי יוון אשר מאמינים בקדמות העולם זו כפירה
לקח לי זמן והשקעה לעבוד על התגובה הזאת
ולא הרחבתי על זה יותר מכפי הצורך פה
צריך ללמוד ולחקורה, המשכילים יבינו
נערך לאחרונה:
זה תלוי בפרשנות. בגדול גם כשאמרתי חידוש העולם בכל רגע זה במובן המטאפיזי של תלות באל ולא כמו המדברים שהעולם מורכב ומתפרק באופן פיזי.
בפועל אם היה העולם נוצר מכלום, אז יש שינוי באל. הוא עבר מבורא בכוח לבורא בפועל. הרמב"ם טוען שגם הזמן נוצר, אבל הבעיה ממשיכה כי עדיין יש שינוי גם אם לא בזמן.
וגם את הרצון מזהה עם מהותו. אבל שוב יש בעיה של ריבוי, רצון, מהות, פעולה. ואז הוא כותב שהוא המדע, הוא היודע הוא הדעה. וגם תארים של פעולה ולא של מהות. ואז גם טענה שהלוגיקה האנושית לא תקפה כאן. אבל שוב כל המציאות והאחדות הוסקה מתוך לוגיקה ובלי לוגיקה גם אין משמעות לאחדות, בריאה מכלום, הימצאות. כי יכול להמציא ולא להמציא בו זמנית.
זה משהו שרציונליסט לא יכול גם לקבל.
בסוף היו הרבה שהבינו אותו כמאמין בחידוש בכל רגע במובן המטאפיזי ולא בבריאה יש מאין או שהבינו את זה אחרת. יש הרבה מחלוקות לגבי תפיסתו כאן.
בכלל יש עם זה עוד בעיות שמתעוררות כי הוא מניח זמן ואפילו תנועה מוחלטת כשידוע שהיא יחסי.
יותר מאוחר גם אחפש יותר מידע על זה
זכור לי פסוק כלשהו שבדר"כ מי שאוחז בתפיסת חידוש הבריאה אוהבים לפרש אותו כך.
לגבי תארי פעולה, זה נכון בעניין הבנתנו את הנהגת ה' בעולם
כאשר מתבוננים בעין הלב (השכל)
כתבתי לך על זה באשכול על התפילה, למרות שהיו לנו דעות חלוקות שם...
דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש - כי אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות האלוה גשם; ולא שערי הפרוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חידוש העולם אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות; ואולי זה היה יותר קל הרבה והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם כמו שפרשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם. ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו - שתי סיבות. האחת מהם - שהיות האלוה בלתי גוף התבאר במופת ויתחיב בהכרח שיפורש כל מה שיחלוק על פשוטו המופת ויודע שיש לו פרוש בהכרח; וקדמות העולם לא התבאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת דעת שאפשר להכריע סותרו בפנים מן ההכרעות; וזה - סיבה אחת.
והסיבה השנית - כי האמיננו שהאלוה בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולא יכזיב מאמר כל נביא ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה כנגד הכתוב - ואינו כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כונת הכתוב! אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסטו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו - הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו - האלוקים אלא יפורשו האותות גם כן כמו שעשו בעלי התוך מן הישמעאלים ויצאו בזה למין מן ההזיה. אמנם אם יאמן הקדמות לפי הדעת השני אשר בארנונו - והוא דעת אפלטון - והוא שהשמים גם כן הוים נפסדים - הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תמשך אחריו הכזבת האותות אבל העברתם ואפשר שיפורשו הכתובים על פיו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובתי ה'תורה' וזולתם שאפשר להתלות בהם וגם יהיו לראיה. אבל אין ההכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת; אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו ולא הדעת ההוא גם כן נביט אליו כלל אבל נבין הכתובים כפשוטיהם ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כוחנו להשגתו והאות מעיד על אמיתת טענותינו:
ודע - כי עם האמנת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשריות ותהיה התורה אפשרית ותפול כל שאלה שתשאל בזה הענין - עד שאם יאמר למה שם האלוה נבואתו בזה ולא נתנה לזולתו? ולמה נתן האלוה תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת? ולמה נתנה בזה הזמן ולא לפניו ולא לאחריו? ולמה צוה באלו המצוות והזהיר באלו האזהרות? ולמה ייחד הנביא באלו הנפלאות הנזכרות ולא היו זולתם? ומה כונת האלוה באלו התורות? ולמה לא שם אלו הענינים המצוה בהם והמוזהר מהם בטבענו אם היה זה כונתו? יהיה מענה אלו השאלות כולם שיאמר כן רצה או כן גזרה חכמתו! כמו שהמציא העולם כשרצה על זאת הצורה ולא נדע רצונו או אפני החכמה ביחד צורתו וזמנו כן לא נדע רצונו או חיוב חכמתו ביחד כל מה שקדמה השאלה עליו. ואם יאמר אומר שהעולם כן התחיב - יתחיב בהכרח שישאלו השאלות ההם כולם ואין לצאת מהם כי אם במענים מגונים יקבצו ההכזבה והביטול לכל פשוטי התורה אשר אין ספק בהם למשכיל שהם כפי הפשוטים ההם - ומפני זה היא הבריחה מזה הדעת. ולזה כלו ימי החשובים ויכלו בחקירה על זאת השאלה שאילו התבאר החידוש במופת - ואפילו על דעת אפלטון - יפול כל מה שדברו בו עלינו הפילוסופים סרה. וכן אילו התאמת להם מופת על הקדמות על דעת אריסטו תפול התורה בכללה ויעתק הענין לדעות אחרות:
הנה כבר בארתי לך כי הענין כולו נתלה בזה המבוקש - ודעהו:
והסיבה השנית - כי האמיננו שהאלוה בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולא יכזיב מאמר כל נביא ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה כנגד הכתוב - ואינו כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כונת הכתוב! אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסטו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו - הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו - האלוקים אלא יפורשו האותות גם כן כמו שעשו בעלי התוך מן הישמעאלים ויצאו בזה למין מן ההזיה. אמנם אם יאמן הקדמות לפי הדעת השני אשר בארנונו - והוא דעת אפלטון - והוא שהשמים גם כן הוים נפסדים - הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תמשך אחריו הכזבת האותות אבל העברתם ואפשר שיפורשו הכתובים על פיו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובתי ה'תורה' וזולתם שאפשר להתלות בהם וגם יהיו לראיה. אבל אין ההכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת; אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו ולא הדעת ההוא גם כן נביט אליו כלל אבל נבין הכתובים כפשוטיהם ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כוחנו להשגתו והאות מעיד על אמיתת טענותינו:
ודע - כי עם האמנת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשריות ותהיה התורה אפשרית ותפול כל שאלה שתשאל בזה הענין - עד שאם יאמר למה שם האלוה נבואתו בזה ולא נתנה לזולתו? ולמה נתן האלוה תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת? ולמה נתנה בזה הזמן ולא לפניו ולא לאחריו? ולמה צוה באלו המצוות והזהיר באלו האזהרות? ולמה ייחד הנביא באלו הנפלאות הנזכרות ולא היו זולתם? ומה כונת האלוה באלו התורות? ולמה לא שם אלו הענינים המצוה בהם והמוזהר מהם בטבענו אם היה זה כונתו? יהיה מענה אלו השאלות כולם שיאמר כן רצה או כן גזרה חכמתו! כמו שהמציא העולם כשרצה על זאת הצורה ולא נדע רצונו או אפני החכמה ביחד צורתו וזמנו כן לא נדע רצונו או חיוב חכמתו ביחד כל מה שקדמה השאלה עליו. ואם יאמר אומר שהעולם כן התחיב - יתחיב בהכרח שישאלו השאלות ההם כולם ואין לצאת מהם כי אם במענים מגונים יקבצו ההכזבה והביטול לכל פשוטי התורה אשר אין ספק בהם למשכיל שהם כפי הפשוטים ההם - ומפני זה היא הבריחה מזה הדעת. ולזה כלו ימי החשובים ויכלו בחקירה על זאת השאלה שאילו התבאר החידוש במופת - ואפילו על דעת אפלטון - יפול כל מה שדברו בו עלינו הפילוסופים סרה. וכן אילו התאמת להם מופת על הקדמות על דעת אריסטו תפול התורה בכללה ויעתק הענין לדעות אחרות:
הנה כבר בארתי לך כי הענין כולו נתלה בזה המבוקש - ודעהו:
אם מפרשים שהעולם קדמון, בלי חידוש
(כדעת אריסטו, וכן גלגלי השמיים הווה מוחלט)
ואין ממש באותות ובמופתים אז חוב מעלינו לפרוק עול תורה
לגבי אפלטון זה מורכב
צריך עיון
(כדעת אריסטו, וכן גלגלי השמיים הווה מוחלט)
ואין ממש באותות ובמופתים אז חוב מעלינו לפרוק עול תורה
לגבי אפלטון זה מורכב
צריך עיון
אחפש אותו. אבל הרמבם גם מודה שהשתיל סתירות בכוונה כדי להסתיר את דעתו האמיתית. הדרך שכל כך קל לפרק ולהגיע אל הסתירות אם מניחים בריאה יש מאין נראה אחד המקומות האלה.
שים לב גם שבמקומות הבודדים שטוען את זה הוא מודה שאין לזה הוכחה לוגית. וגם המחשבה שכללי הלוגיקה אינם תקפים מוביל לבעיה גדולה יותר. וזה גם לא מתאים לו.
ואפילו גם מודה שאין בעיה דתית עם עולם שלא נוצר מכלום.
גם כל מה שהרמבם מנסה להגן עליו אפשר לסדר עם מודל של חידוש מטאפיזי שתלוי ברצון מוחלט ובלתי משתנה וחוקים שמבטאים את הרצון המוחלט.
כשגם לאל אין באמת רצון חופשי כי לא יכול להשתנות כשאפילו הניסים מתוארים כחוקים דטרמיניסטיים.
יש מצב פחד מהאשמות של אנשים מסויימים או שפחד מההשלכות של דברים מסויימים.
אני כן מאמין שיש חוקיות מסוימת גם אצל הבורא, אבל קטונתי
איך אמר החכם בתהילים?
“דרך שקר הסר ממני, ותורתך חנני"
היגיון זה חוט השני העובר בין כל האמיתות
איך אמר החכם בתהילים?
“דרך שקר הסר ממני, ותורתך חנני"
היגיון זה חוט השני העובר בין כל האמיתות
די מסתדר עם מה שכתבתי קודם. אבל שים לב לסוף. הוא משתמש שם במושג "חידוש" ולא קדמות. הרבה דתיים נכים שקראו את זה הבינו לא נכון. הוא אומר שאם החידוש יכול גם הדת תיפול אבל לא הקדמות. עכשיו הכל ברור