או שאנשים פשוט לא טיפלו בעצמם וכיום יש מודעות לדברים? זה שאתה לא מאבחן לא אומר שזה לא קייםלי נראה שרוב הבעיות הנפשיות או מצבים טבעיים או ניתנים לשינוי בקלות אבל דוחפים לאנשים לראש שהם פגומים מוחית וזאת התוצאה, כליה ברמת המאובחנים, עליה באובדנות, עליה בptsd. אנשים יותר מדי מתעמקים בבעיות וגורמים לעצמם נזק.
פעם היה גבול ברור יותר בין מצבים נורמליים וחולים. היום אחד שאיבד את כל המשפחה שלו בפיגוע אחרי שבועיים לכאורה עובר רף קליני של מחלה כרונית וצריך טיפול כל חייו. לי זה נשמע הזוי
אני מכיתה ב הרגשתי שונה, אבל לאחר מכאן עברתי טראומות וכולי, אז יכול להיות שהתקלקלתי עוד יותר בהתבגרות כמו שאתה אומר.רוב הבעיות מגיעות בגיל ההתבגרות או ההתבגרות המורחב שזה בערך אמצע שנות ה20. אחרי זה נדיר לפתח משהו
מה מקולקל בך לולאני מכיתה ב הרגשתי שונה, אבל לאחר מכאן עברתי טראומות וכולי, אז יכול להיות שהתקלקלתי עוד יותר בהתבגרות כמו שאתה אומר.
בדיעבד קשה לשים את האצבע איך הרגשת בכל שלב ומתי פיתחת כל בעיה נפרדת, פשוט זוכרים את ההתחלה ואת הכלל
בכל זאת אני כאן.מה מקולקל בך לול
צ'יל יש לך ראש על הכתפייםבכל זאת אני כאן.
כיום אני מקבל את עצמי כמו שאני, אבל בזמנו שנאתי את עצמי וחשבתי שאני האדם הנורא בעולם. אפשר לקרוא לזה קלקול
פעם היו פחות מדברים, גם אם מישהו היה נגיד פוסט טראומטי, היה צריך ״להחזיק את עצמו״ כדי להישאר ״גבר״.לי נראה שרוב הבעיות הנפשיות או מצבים טבעיים או ניתנים לשינוי בקלות אבל דוחפים לאנשים לראש שהם פגומים מוחית וזאת התוצאה, כליה ברמת המאובחנים, עליה באובדנות, עליה בptsd. אנשים יותר מדי מתעמקים בבעיות וגורמים לעצמם נזק.
פעם היה גבול ברור יותר בין מצבים נורמליים וחולים. היום אחד שאיבד את כל המשפחה שלו בפיגוע אחרי שבועיים לכאורה עובר רף קליני של מחלה כרונית וצריך טיפול כל חייו. לי זה נשמע הזוי
זה החריף בצורה משמעותית בשנים האחרונות, אבל אכן קיים מגיל ההתבגרות המוקדםרוב הבעיות מגיעות בגיל ההתבגרות או ההתבגרות המורחב שזה בערך אמצע שנות ה20. אחרי זה נדיר לפתח משהו