קודם כול, יש לי הסתייגות בנוגע לעצם קיומה של מדינה, גם אם מדובר ב"מדינה יהודית". ההסתייגות הזו נובעת בעיקר מהתנ"ך, ומשינוי ייעוד ה"ציונות" המוכרת לנו. הציונות, מבחינתי, היא חידוש ריבונות עם האלוהים בארצו. כאשר עיקרון זה על השולחן, ניתן להסיק ממנו כי אין מדובר במדינה; מדובר בשהיית העם בארצו בלבד.
בנוגע לליגיטימיות של המדינה הנוכחית. אנו לא זקוקים במדינה כ"ערך עליון" עבור תרבותנו ומסורתנו; עבור זה יש, או, היה בית מקדש. אילו המדינה היא התחליף לבית המקדש, מדוע אנו זקוקים לערכים ה"דמוקרטיים"? זאת על מנת להיחשב כ"תקינים" בזירה העולמית. הדמוקרטיה היא פריו של עידן הנאורות, העידן אשר החל את היעדרות האלוהים מהחיים הכלליים, והוחלפו ב"חירות". המוסר היהודי, והמוסר הנאור סותרים זה את זה; אין אחד מפצה על השני; אין אחד כרוך בשני; ואין שני הרעיונות בני־מימוש זה לצד זה. מה שאנו רואים היום, אינו שילוב של שני המוסרים, אלא מוסר דמוקרטי במסווה של חירות יהודית.
השלטון הדמוקרטי אינו נוצר עבור היהדות; נהפוך הוא. כפי שאמרתי, הדמוקרטיה נועדה להחליף את אלוהים, ולא לממש את חוקיו במישור המדיני. מדוע כך? החוק והמוסר היהודי קיים כשלעצמם, ללא תלות באף ישות אחרת, ואילו הדמוקרטיה היא רעיון הכרוך בנאורות ובמוסרו. כיצד ניתן ליצור סינרגיה בין שני מובנים סותרים? לא ניתן. זו הסיבה להסתייגות מדמוקרטיה.
עכשיו, מה בנוגע למדינה עצמה? הנטל והעול היהודיים צריכים להיות בידי העם, ולא בידי המדינה. כאשר קיים חוק הנוגע לתרבות מסוימת, אותה תרבות נותרת כפי שהיא ואינה מתפתחת במקביל למרכיבים תרבותיים אחרים. אם קיימת רגולציה על חלק מסוים בתרבות, מהי ההצדקה להותיר חלק זה בלבד בידי המדינה? מדוע שלא להעביר את התרבות כולה? הרי היא זו שתממש אותה, ולא היהודים. זוהי הבעיה: המדינה היא שמממשת את התרבות במקום היהודים. נוצר קרע בתרבות; המדינה הורסת אותה. הפתרון ליצירת "אומה יהודית חזקה" אינו טמון בסמכותנות ובבירוקרטיה.
ובחזרה לעיקרון הציונות שמיניתי; זוכרים אותו? החלת ריבונות עם הספר בארצו אינה גלום בחברה יחידה הכופה את ערכיה בחבל הארץ השייך לה. התורה שייכת לעם, התורה שייכת ליהודי, התורה שייכת לזרעו של אברהם.
המדינה והמשילות היהודית הנוכחית סותרות את ערכי ספרנו.
אשמח לשמוע משוב וביקורת על האידאולוגיה שלי.
בנוגע לליגיטימיות של המדינה הנוכחית. אנו לא זקוקים במדינה כ"ערך עליון" עבור תרבותנו ומסורתנו; עבור זה יש, או, היה בית מקדש. אילו המדינה היא התחליף לבית המקדש, מדוע אנו זקוקים לערכים ה"דמוקרטיים"? זאת על מנת להיחשב כ"תקינים" בזירה העולמית. הדמוקרטיה היא פריו של עידן הנאורות, העידן אשר החל את היעדרות האלוהים מהחיים הכלליים, והוחלפו ב"חירות". המוסר היהודי, והמוסר הנאור סותרים זה את זה; אין אחד מפצה על השני; אין אחד כרוך בשני; ואין שני הרעיונות בני־מימוש זה לצד זה. מה שאנו רואים היום, אינו שילוב של שני המוסרים, אלא מוסר דמוקרטי במסווה של חירות יהודית.
השלטון הדמוקרטי אינו נוצר עבור היהדות; נהפוך הוא. כפי שאמרתי, הדמוקרטיה נועדה להחליף את אלוהים, ולא לממש את חוקיו במישור המדיני. מדוע כך? החוק והמוסר היהודי קיים כשלעצמם, ללא תלות באף ישות אחרת, ואילו הדמוקרטיה היא רעיון הכרוך בנאורות ובמוסרו. כיצד ניתן ליצור סינרגיה בין שני מובנים סותרים? לא ניתן. זו הסיבה להסתייגות מדמוקרטיה.
עכשיו, מה בנוגע למדינה עצמה? הנטל והעול היהודיים צריכים להיות בידי העם, ולא בידי המדינה. כאשר קיים חוק הנוגע לתרבות מסוימת, אותה תרבות נותרת כפי שהיא ואינה מתפתחת במקביל למרכיבים תרבותיים אחרים. אם קיימת רגולציה על חלק מסוים בתרבות, מהי ההצדקה להותיר חלק זה בלבד בידי המדינה? מדוע שלא להעביר את התרבות כולה? הרי היא זו שתממש אותה, ולא היהודים. זוהי הבעיה: המדינה היא שמממשת את התרבות במקום היהודים. נוצר קרע בתרבות; המדינה הורסת אותה. הפתרון ליצירת "אומה יהודית חזקה" אינו טמון בסמכותנות ובבירוקרטיה.
ובחזרה לעיקרון הציונות שמיניתי; זוכרים אותו? החלת ריבונות עם הספר בארצו אינה גלום בחברה יחידה הכופה את ערכיה בחבל הארץ השייך לה. התורה שייכת לעם, התורה שייכת ליהודי, התורה שייכת לזרעו של אברהם.
המדינה והמשילות היהודית הנוכחית סותרות את ערכי ספרנו.
אשמח לשמוע משוב וביקורת על האידאולוגיה שלי.
נערך לאחרונה:
