תקשיבו טוב, כי אני הולך לחשוף לכם את האסטרטגיה שלי מול טושי, והדבר הראשון שאתם צריכים להבין הוא שאני לא מנסה לגרום לה לרצות אותי - אני יוצר סיטואציה שבה היא יכולה להכיר אותי באמת, ולהרגיש שיש פה משהו ששווה לבדוק.
אני לא מנסה להרשים בכוח. אני לא מגיע ומתחיל לספר כמה אני מצליח, כמה אני חכם או כמה בנות רוצות אותי. אני רגוע, מחייך, שומר על קשר עין ומדבר בביטחון. למה? כי מי שבטוח בעצמו לא צריך להוכיח את זה בכל משפט.
אני גורם לה להרגיש שאני באמת רואה אותה. אני לא שואל שאלות כמו רובוט ולא הופך את השיחה לראיון עבודה. אני מקשיב למה שהיא אומרת, שם לב לפרטים ושואל שאלות שמראות שיש לי עניין אמיתי בה.
במקום לשאול רק "מה את עושה בחיים?", אני יכול לשאול: "מה הדבר שאת הכי אוהבת לעשות, ושאת יכולה לדבר עליו שעות?" ופתאום השיחה הופכת להיות מעניינת יותר.
אני משתמש בהומור ובפלרטוט. אני לא מנסה להצחיק אותה בכל מחיר. אני נותן לשיחה להיות קלילה, זורק הערה משעשעת כשזה מתאים, ואם יש בינינו כימיה אני גם מפלרטט. למשל, אם היא צוחקת ואומרת לי שאני בטח תמיד כזה בטוח בעצמי, אני יכול לחייך ולהגיד: "רגע, עוד לא ראית את הגרסה המלאה שלי''. הסוד הוא לא המשפט עצמו. הסוד הוא הטון, התזמון והיכולת לצחוק גם על עצמך.
אני לא מנסה לקנות את תשומת הלב שלה. אני לא מתרברב בכסף, לא מתאמץ להסכים עם כל דבר שהיא אומרת ולא משנה את האישיות שלי כדי למצוא חן בעיניה. יש לי דעות משלי, תחומי עניין משלי וחיים משלי. אני גם יודע להקשיב לה בלי להעמיד פנים שאני מסכים עם הכול. למעשה אני מזלזל בה כשצריך. אני רוצה שהיא תכיר אותי באמת. לא דמות שבניתי במיוחד בשבילה.
אני יוצר רגע שהיא תזכור. במקום לנהל שיחה גנרית, אני מנסה ליצור רגע אישי: בדיחה פנימית, שיחה מעניינת, מחמאה כנה או סיפור מצחיק.
ואם אני מחמיא לה, אני מעדיף להיות ספציפי ואמיתי. במקום להגיד רק "את יפה", אני יכול לומר: "יש לך דרך לספר דברים שגורמת לאנשים לרצות להקשיב לך". מחמאה טובה לא צריכה להיות מוגזמת. היא צריכה להרגיש אמיתית.
אני יודע מתי להתקדם. אם אני מרגיש שיש עניין הדדי, אני לא נשאר לנצח באזור הידידותי ומקווה שהיא תנחש מה אני רוצה. אני אומר בפשטות: "כיף לי לדבר איתך. בא לך שנצא לקפה השבוע?". בלי משחקים, בלי לחץ ובלי לנסות לשכנע אם היא לא מעוניינת.
והנה הסוד האחרון שלי:
אני לא מודד את ההצלחה שלי לפי השאלה אם כל בחורה רוצה אותי. אני מודד אותה לפי היכולת שלי להגיע לשיחה בביטחון, להיות עצמי, ליצור חיבור ולגלות אם יש התאמה הדדית. כי בסופו של דבר, המטרה היא לא לגרום לכל בחורה להתאהב בך. המטרה היא להיות מישהו שכיף להכיר ולתת לכימיה לעשות את שלה.
זאת האסטרטגיה שלי. פחות הצגות, פחות משחקים, יותר ביטחון, הקשבה ואופי. בקיצור אני אשאר בתול לנצח.
אני לא מנסה להרשים בכוח. אני לא מגיע ומתחיל לספר כמה אני מצליח, כמה אני חכם או כמה בנות רוצות אותי. אני רגוע, מחייך, שומר על קשר עין ומדבר בביטחון. למה? כי מי שבטוח בעצמו לא צריך להוכיח את זה בכל משפט.
אני גורם לה להרגיש שאני באמת רואה אותה. אני לא שואל שאלות כמו רובוט ולא הופך את השיחה לראיון עבודה. אני מקשיב למה שהיא אומרת, שם לב לפרטים ושואל שאלות שמראות שיש לי עניין אמיתי בה.
במקום לשאול רק "מה את עושה בחיים?", אני יכול לשאול: "מה הדבר שאת הכי אוהבת לעשות, ושאת יכולה לדבר עליו שעות?" ופתאום השיחה הופכת להיות מעניינת יותר.
אני משתמש בהומור ובפלרטוט. אני לא מנסה להצחיק אותה בכל מחיר. אני נותן לשיחה להיות קלילה, זורק הערה משעשעת כשזה מתאים, ואם יש בינינו כימיה אני גם מפלרטט. למשל, אם היא צוחקת ואומרת לי שאני בטח תמיד כזה בטוח בעצמי, אני יכול לחייך ולהגיד: "רגע, עוד לא ראית את הגרסה המלאה שלי''. הסוד הוא לא המשפט עצמו. הסוד הוא הטון, התזמון והיכולת לצחוק גם על עצמך.
אני לא מנסה לקנות את תשומת הלב שלה. אני לא מתרברב בכסף, לא מתאמץ להסכים עם כל דבר שהיא אומרת ולא משנה את האישיות שלי כדי למצוא חן בעיניה. יש לי דעות משלי, תחומי עניין משלי וחיים משלי. אני גם יודע להקשיב לה בלי להעמיד פנים שאני מסכים עם הכול. למעשה אני מזלזל בה כשצריך. אני רוצה שהיא תכיר אותי באמת. לא דמות שבניתי במיוחד בשבילה.
אני יוצר רגע שהיא תזכור. במקום לנהל שיחה גנרית, אני מנסה ליצור רגע אישי: בדיחה פנימית, שיחה מעניינת, מחמאה כנה או סיפור מצחיק.
ואם אני מחמיא לה, אני מעדיף להיות ספציפי ואמיתי. במקום להגיד רק "את יפה", אני יכול לומר: "יש לך דרך לספר דברים שגורמת לאנשים לרצות להקשיב לך". מחמאה טובה לא צריכה להיות מוגזמת. היא צריכה להרגיש אמיתית.
אני יודע מתי להתקדם. אם אני מרגיש שיש עניין הדדי, אני לא נשאר לנצח באזור הידידותי ומקווה שהיא תנחש מה אני רוצה. אני אומר בפשטות: "כיף לי לדבר איתך. בא לך שנצא לקפה השבוע?". בלי משחקים, בלי לחץ ובלי לנסות לשכנע אם היא לא מעוניינת.
והנה הסוד האחרון שלי:
אני לא מודד את ההצלחה שלי לפי השאלה אם כל בחורה רוצה אותי. אני מודד אותה לפי היכולת שלי להגיע לשיחה בביטחון, להיות עצמי, ליצור חיבור ולגלות אם יש התאמה הדדית. כי בסופו של דבר, המטרה היא לא לגרום לכל בחורה להתאהב בך. המטרה היא להיות מישהו שכיף להכיר ולתת לכימיה לעשות את שלה.
זאת האסטרטגיה שלי. פחות הצגות, פחות משחקים, יותר ביטחון, הקשבה ואופי. בקיצור אני אשאר בתול לנצח.
