-
צרו איתנו קשר דרך האימייל: darktalkforum@gmail.com
עקבו אחרינו בטוויטר וברשתות חברותיות כדי להתעדכן בשינויים, אם האתר לא זמין, תקלות ועוד: טוויטר -
יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן
הלור של /ישר/ גנרל תרד ב/אינט/ בורד, ערוץ 4
- פותח האשכול חילזון
- תאריך התחלה
הוא מגזים. להגיד שהוא לא נחות זה לאו דווקא ביטול של החוויות שלו, זאת פשוט פרספקטיבה אחרת שנובעת מסט ערכים שונים.
תראה אותי מחרפן שמבטלים את החוויות הנפשיות שלי, זה מעצבן אותי יותר ממאה אשכולות של לקרוא לי פדופיל
זה מחרפן אותי.
אני מבין מאיפה הוא בא, פשוט לא הייתי מקלל אותו ככה 12 שעות רצוף
על פניו ביטול חוויות יכול להראות דומה לסט ערכים שונה.
לא צריך להעמיד פנים שכשמיטל מHR אומרת ש"כולנו קצת אוטיסטים" היא מסוגלת להבין את הקיום המחריד של אוטיסט, אבל מצד שני גם צריך לפתוח את הראש ולהבין שאנשים יכולים להכיר בחוויות שלנו ועדיין להגיע למסקנות שונות.
חילזון חושב שהוא נחות כי יש לו לקות חברתית ושכלית. אם מישהו חושב שהוא לא נחות הוא לא בהכרח מכחיש את המגבלות שלו, פשוט יכול להיות שהמגבלות האלה לא חלק מהמשוואה של עליונות או נחיתות האדם בסט הערכים שלהם. זה הכל.
בדרך כלל מגדירים אנשים נחותים כאנשים שסובלים
לאור העובדה שסבלתי כל כך הרבה בחיים זה אומר שעל פי ערכי החברה הישראלית לפחות, אני נחשב לנחות.
ועכשיו מגיע מר. סוגוי_מלך_המכולת שהוא ילד בורגני עם תואר בטכניון שיודע 10 שפות תכנות, טוען שהוא מסכן בזמן שהוא לא יודע את הסבל שאני חוויתי.
נחות זה = לסבול
ככה זה עובד
כולם סובלים. סבל נובע מחוסר, חוסר נובע מרצון, ורצון הוא תמידי בכל יצור חי.
נחות זאת מילה יחסית, אם כולם נחותים אז אף אחד לא נחות.
כולם סובלים = כולם נחותים = אף אחד לא נחות
גם אנשים לא נחותים סובלים, מכאן מגיעה המילה "סובלנת" בנוגע להתמודדות עם נחותים. זה מה שהיה בהייסקס, "סובלנות"
אתה טכנית צודק אבל עוד פעם, הסיבה שנכשלתי בהייטק כי החרימו אותי חברתית.
הסיבה שהחרימו אותי חברתית כי הם ראו בי כנחות ולא ראוי לעבוד בחברה שלהם.
הסיבה שנכשלתי ללמוד הנהלת חשבונות כי אני טיפש מדי - להיות טיפש זה נחות כי מונעים מאנשים טיפשים לעבור את הקורס/לימודים.
הייתי בחינוך מיוחד כי ראו אותי כנחות מדי בלהיות בכיתה רגילה עם רוב הילדים בחברה.
היחס שקיבלתי בחיים זה ליטרלי ההגדה של נחות.
אני לא קיבלתי כבוד, אני לא קיבלתי חום ואהבה, אני לא קיבלתי עבודה והשכלה
מנעו ממני את כל הדברים האלה כי החברה הגדירה אותי כנחות
זה לא רק שחילזון חושב שהוא נכה, הוא צריך סגירת מעגל, וודאות.
זה יותר גרוע לא לדעת אם הבן שלך חי או מת מאשר מת, בגלל הספק.
למה? בגלל התחושה. כשיש ידיעה אבסולוטית יש הקלה, יש נחת, אנשים לא שמים לב אבל כמו בבכי, באבל יש סוג של נחת, נחת מסגירת המעגל.
כל עוד זה פתוח ואין סגירת מעגל אין נחת.
חילזון מחפש סגירת מעגל וודאות להסביר את כל מה שהוא סבל, ובא מישהו ואומר לו אתה טועה, בעצם הוא מקלקל לו סגירת מעגל ואפשרות לחתום פרק ולהמשיך הלאה.
אבא שלי מתלונן הרבה שהזיכרון שלו נהיה גרוע עם הגיל, בהתחלה אמרתי לו אבא גם אני אבא אתה מגזים וכו', עד שחשבתי, הגיע הזמן לא להילחם אלא לתת לו אפירמציה, כן יש לך בעיות זיכרון, אכלת אותה, אתה התבגרת והמוח לא מה שהיה.
זה נשמע רע, אבל לפעמים זה כאב קטן יותר מהספק, הרבה פעמים לתת אפירמציה למחשבה נותן תחושת הקלה כי פתאום יש וודאות על מה הייתה הבעיה, אחרת הבן אדם רץ במעגלים לפתור, ואפירמציה מונעת ריצה במעגלים.
אז מה? יש את סט הערכים הנורמלי בחברה ויש את סט הערכים של האדם.
אתה לא יודע מה סט הערכים של סוגוי. יכול להיות שלא אכפת לו כמה אוטיסט וטיפש אתה.
חילזון מחפש אפירמציה כי נורמיגרים מפגרים אוהבים לבטל חוויות מאחר שהסתומים לא חוו דברים בעצמם, והוא התרגל לנורמיגרים אבל לנכים שזה סביבת מחייתו לא התרגל, ובא זאב בלבוש כבשה וחילל את הקודש, את האפירמציה
אני מבדיל בין סט אחרים שונים אבל תמיד חינכו אותי להאשים את עצמי.
אני יכול לבוא עם הדפוס חשיבה שהחברה דפקה אותי אבל אני לא מסוגל לאמין לזה, אפילו שאני שמאלני.
אני נדפקתי בחיים כי הקולקטיב רואים אותי כנחות, לא אכפת לי מהאינדיבידואל כי האינדיבידואל לא יכול לתת לי את הדברים שהחברה לקחה ממני. בן אדם אחד שווה כלום בהשוואה ל10 מיליון אזרחים של הישות הציונית.
אני לא בטוח בזה.
יש אנשים שבועטים בכלב שלהם רק כדי לראות מתי הוא יפסיק לאהוב אותם ולא יחזור.
ואם זה אי פעם באמת קורה, הלב שלהם נשבר, כי מעבר להכל הם רצו הוכחה שהאהבה של הכלב שלהם היא חסרת תנאי, אבל זה בלתי אפשרי להוכיח את זה, אז במקום להאמין שהוא אוהב אותם הם בעטו בו שוב ושוב עד שהאהבה נהרסה.
הם לא רצו אפירמציה, הם פשוט לא היו אמיצים מספיק להאמין.