לפני שניגשים לדברים.
מאמר על מתי נכתב הזוהר. יש הרבה מאמרים דומים, חלק אקדמיים, חלק פופולריים לגבי הנושא. כמו כן לעוד נושאים כמו הוכחה שגלגול נשמות אמונה מאוחרת, אריסטטטליזם לא היה בתקופת המקרא, יהוה הוא אליל מדייני משעיר עם הצגה של כתובות ואולי גם הגשמות דרך ציור ועוד הרבה טענות.
כל זה השפעה של עידן הנאורות והמודרניזם שמנסה לבחון דברים ואמונות מנקודת מבט חדשה בלי להניח כלום לגביהן ולבחון את הטענות עצמן. אבל הם הולכים למחקר היסטורי, ארכאולוגי, פילולוגי ומשם מנסים לתקוף.
משה נחמני כאן דיבר גם על השכלה ומשכיל/רב משכיל, דתי אמיתי גם יראה את המשכיל וההשכלה באור חיובי, אבל אלה לא אותם סוגים של השכלה.
ואז כשהם מתווכחים הם לא מצליחים למצוא שפה משותפת למרות שלהשכלה ולמשכיל יש משמעות מאוד פשוטה.
זה בגלל שאין ביאור וחקירה של המושגים עצמם שמהם בנויה השפה שטוענת את הטענות. זאת אחת הבעיות גם של שפה טבעית. היא לא חד משמעית ולא נקראת בצורה אחידה. אבל מעבר לזה היא גם נותנת כמה משמעויות לכל מילה.
כשהפילוסוף הדתי מדבר על השכלה הוא מתכוון להשגת חוכמה מופשטת, כשה"משכיל" מדבר על השכלה הוא מדבר על תנועה מודרניסטית שהמטרה שלה היא לבחון רעיונות חדשות מנקודת מבט אובייקטיבית.
יש כאן גם השפעה של אחת מההנחות של אחת התפיסות הפרוטסטנטיות שניסו להשיג את המקור מתוך אמונה שהוא נכון יותר. הנחה שלא הכרחית. כי ייתכן שאותם אנשים לא יכלו לתפוס דברים מופשטים מדי, אולי היה צריך לטפל בסימפטום מסויים שכבר לא קיים היום, או שהתפיסה השונה הצריכה דרכי התמודדות שונים. הרבה פירשו לא נכון את ה sola scriptura של מרטין לותר.
וחלק גדול מזה תורגם להתקפה על קבלה והזוהר. למרות שהרמבם לא פחות המצאה מאוחרת מהקבלה. משם אין כמעט התקפה על הקבלה מנקודת מבט פילוסופית. גם שם יש הרבה טיעונים שאפשר להביא והרבה פוטנציאל. כמעט לא ראיתי מהפסאודו משכילים התקפה אמיתית או לפרק את הרעיונות שם דרך טענות ותפיסות של קאנט, ויטגנשטיין, הגל, היידיגר. אולי לפעמים שפינוזה וניטשה (שספק אם בכלל היה פילוסוף) וגם שם באופן מאוד גרוע. בכלל רוב הדתיים האלה נראה שרוכבים על גל כמו ילדה בת 12 שראתה משהו בטיקטוק ואפילו לא מבינים את הטענות שם שמאוד מעניינות ומוצפנות בגלל שחסר להם הרבה ידע פילוסופי יווני/ימי ביניים.
אם היו מנסים להבין את ההנחות ואת המושגים שכל אחד משתמש זה לא היה נראה כמו ריב של נכים.
גם רוב הדתיים נופלים בזה. הם חושבים שאם אתה טוען שהזוהר לא קדום אתה תוקף אותו. והנכים לא מבינים שיש הבדל בין טענה היסטורית, פילולוגית לבין ביקורת על הדברים שנכתבים שם. רובם גם לא באמת מבינים אותו והופכים אותו לספר כישופים.
בגלל זה אנשים לא קולטים את הגאונות של משה די לאון שהצליח לשלב בין שפה מדרשית, פילוסופיה ניאופלטונית מאוד אלגורית ומפותחת ואריסטוטליות. גם אם ניתן לתקוף אותו במובן הפילוסופי ולהפיל אותו ובין אם מישהו אחר כתב או הביא את הדברים ממקורות אחרים. השאלה לא רלוונטית בכלל.
גם חלק מהפרוטסטנטים שהלכו בדרך הזאת הפכו לחילונים. אחרים הסתגרו וברחו מביקורת. חלק קיבלו אותה והבינו שמדובר בהתפתחות רעיונית שממשיכה להתפתח.
מאמר על מתי נכתב הזוהר. יש הרבה מאמרים דומים, חלק אקדמיים, חלק פופולריים לגבי הנושא. כמו כן לעוד נושאים כמו הוכחה שגלגול נשמות אמונה מאוחרת, אריסטטטליזם לא היה בתקופת המקרא, יהוה הוא אליל מדייני משעיר עם הצגה של כתובות ואולי גם הגשמות דרך ציור ועוד הרבה טענות.
תגלית: כתב היד המקורי של החיבור הפולמוסי על אמינות הזוהר » ﬣקיבוץ ﬣקדוש (האתר של משה נחמני)
ישבתי בספריה הלאומית ועיינתי בחיבור עתיק מלפני כמעט 200 שנה על אודות ספר הזוהר. מתי מעט עברו עליו לפניי, ובזהירות אפליג ואומר שאולי אף אחד בדורנו לא עיין בו, ועוד מעט תבינו למה אני חושב ככה. ואז אני נתקל בקטע המפתיע הבא: "בזוהר רבו שיבושים במקרא, גם מה שמביא מגמרא למאות ולאלפים, וחסרון הידיעה...
hakibbutz.org.il
כל זה השפעה של עידן הנאורות והמודרניזם שמנסה לבחון דברים ואמונות מנקודת מבט חדשה בלי להניח כלום לגביהן ולבחון את הטענות עצמן. אבל הם הולכים למחקר היסטורי, ארכאולוגי, פילולוגי ומשם מנסים לתקוף.
משה נחמני כאן דיבר גם על השכלה ומשכיל/רב משכיל, דתי אמיתי גם יראה את המשכיל וההשכלה באור חיובי, אבל אלה לא אותם סוגים של השכלה.
ואז כשהם מתווכחים הם לא מצליחים למצוא שפה משותפת למרות שלהשכלה ולמשכיל יש משמעות מאוד פשוטה.
זה בגלל שאין ביאור וחקירה של המושגים עצמם שמהם בנויה השפה שטוענת את הטענות. זאת אחת הבעיות גם של שפה טבעית. היא לא חד משמעית ולא נקראת בצורה אחידה. אבל מעבר לזה היא גם נותנת כמה משמעויות לכל מילה.
כשהפילוסוף הדתי מדבר על השכלה הוא מתכוון להשגת חוכמה מופשטת, כשה"משכיל" מדבר על השכלה הוא מדבר על תנועה מודרניסטית שהמטרה שלה היא לבחון רעיונות חדשות מנקודת מבט אובייקטיבית.
יש כאן גם השפעה של אחת מההנחות של אחת התפיסות הפרוטסטנטיות שניסו להשיג את המקור מתוך אמונה שהוא נכון יותר. הנחה שלא הכרחית. כי ייתכן שאותם אנשים לא יכלו לתפוס דברים מופשטים מדי, אולי היה צריך לטפל בסימפטום מסויים שכבר לא קיים היום, או שהתפיסה השונה הצריכה דרכי התמודדות שונים. הרבה פירשו לא נכון את ה sola scriptura של מרטין לותר.
וחלק גדול מזה תורגם להתקפה על קבלה והזוהר. למרות שהרמבם לא פחות המצאה מאוחרת מהקבלה. משם אין כמעט התקפה על הקבלה מנקודת מבט פילוסופית. גם שם יש הרבה טיעונים שאפשר להביא והרבה פוטנציאל. כמעט לא ראיתי מהפסאודו משכילים התקפה אמיתית או לפרק את הרעיונות שם דרך טענות ותפיסות של קאנט, ויטגנשטיין, הגל, היידיגר. אולי לפעמים שפינוזה וניטשה (שספק אם בכלל היה פילוסוף) וגם שם באופן מאוד גרוע. בכלל רוב הדתיים האלה נראה שרוכבים על גל כמו ילדה בת 12 שראתה משהו בטיקטוק ואפילו לא מבינים את הטענות שם שמאוד מעניינות ומוצפנות בגלל שחסר להם הרבה ידע פילוסופי יווני/ימי ביניים.
אם היו מנסים להבין את ההנחות ואת המושגים שכל אחד משתמש זה לא היה נראה כמו ריב של נכים.
גם רוב הדתיים נופלים בזה. הם חושבים שאם אתה טוען שהזוהר לא קדום אתה תוקף אותו. והנכים לא מבינים שיש הבדל בין טענה היסטורית, פילולוגית לבין ביקורת על הדברים שנכתבים שם. רובם גם לא באמת מבינים אותו והופכים אותו לספר כישופים.
בגלל זה אנשים לא קולטים את הגאונות של משה די לאון שהצליח לשלב בין שפה מדרשית, פילוסופיה ניאופלטונית מאוד אלגורית ומפותחת ואריסטוטליות. גם אם ניתן לתקוף אותו במובן הפילוסופי ולהפיל אותו ובין אם מישהו אחר כתב או הביא את הדברים ממקורות אחרים. השאלה לא רלוונטית בכלל.
גם חלק מהפרוטסטנטים שהלכו בדרך הזאת הפכו לחילונים. אחרים הסתגרו וברחו מביקורת. חלק קיבלו אותה והבינו שמדובר בהתפתחות רעיונית שממשיכה להתפתח.
