והיה המנהג המפורסם בעולם כלו שהיו אז רגילין בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה, להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים, ולהשתחות להם ולקטר לפניהם. והעובדים הפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לשמש ולירח ולכוכבים כמו שבארנו - לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל, והיה דומה אז כאלו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת השם ויאמר: "השם צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה". [..] ולא גזרה חכמתו יתברך ותחבולתו המבוקשת בכל בריאותיו, לצוות לנו להניח כל מיני העבודות ההם ולבטלם, כי זה היה אז מה שלא יעלה בלב לקבלו, לפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למה שהורגל בו[..] ולזה השאיר השם מיני העבודות ההם, והעתיקם היותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמתות להם – לשמו יתברך, וציוונו לעשותם לו.
