יש בעלי חתולים שהופכים את המיטה המשותפת לשטח חסות של החתול, ואז מציגים כל הסתייגות של בן או בת הזוג כקור לב. אם החתול רגיל לישון על הכרית, להסתובב בין הרגליים או להעיר באמצע הלילה, מבחינתם האדם החדש הוא זה שצריך להסתגל.
זו דרישה חד־צדדית. שינה היא צורך בסיסי, ומיטה זוגית אמורה להתאים לשני האנשים שישנים בה. מותר לא לרצות פרווה על המצעים, קפיצות בלילה או בעל חיים ליד הפנים. לא צריך להוכיח אלרגיה, פחד או אבחנה רפואית כדי לבקש חדר שינה בלי חתול.
הטענה הקבועה היא שהחתול היה שם קודם. נכון, ויש משמעות להרגלים קודמים. אבל קשר זוגי מכניס לחיים אדם בעל צרכים משלו; הקדימות הכרונולוגית של חיית המחמד לא מעניקה לה זכות וטו על כל פשרה. אפשר לסגור את הדלת, להכין לחתול מקום שינה אחר ולהרגיל אותו בהדרגה. מי שמסרב אפילו לדון בזה לא מגן על החתול — הוא מודיע מראש שרק צד אחד יקבע את כללי הבית.
הבעיה המרגיזה במיוחד היא השימוש בחתול כמבחן אופי: אם אינך מוכן לישון איתו, כביכול אינך אדם אוהב. זאת מניפולציה קטנה ומיותרת. אפשר לאהוב בן אדם, לכבד את הקשר שלו לחתול, ועדיין להציב גבול ברור סביב המיטה והשינה.
זו דרישה חד־צדדית. שינה היא צורך בסיסי, ומיטה זוגית אמורה להתאים לשני האנשים שישנים בה. מותר לא לרצות פרווה על המצעים, קפיצות בלילה או בעל חיים ליד הפנים. לא צריך להוכיח אלרגיה, פחד או אבחנה רפואית כדי לבקש חדר שינה בלי חתול.
הטענה הקבועה היא שהחתול היה שם קודם. נכון, ויש משמעות להרגלים קודמים. אבל קשר זוגי מכניס לחיים אדם בעל צרכים משלו; הקדימות הכרונולוגית של חיית המחמד לא מעניקה לה זכות וטו על כל פשרה. אפשר לסגור את הדלת, להכין לחתול מקום שינה אחר ולהרגיל אותו בהדרגה. מי שמסרב אפילו לדון בזה לא מגן על החתול — הוא מודיע מראש שרק צד אחד יקבע את כללי הבית.
הבעיה המרגיזה במיוחד היא השימוש בחתול כמבחן אופי: אם אינך מוכן לישון איתו, כביכול אינך אדם אוהב. זאת מניפולציה קטנה ומיותרת. אפשר לאהוב בן אדם, לכבד את הקשר שלו לחתול, ועדיין להציב גבול ברור סביב המיטה והשינה.