המגנום אופוס שלי שהענקתי לפורום של יואל (בפילוסופיא לפחות) זה הפוסט על המוסר ההשכל מאברהם מהקריאה שלי בעמנואל לוינס, אבל אפילו לא קראת את זה.
בהוקרה למתוק.
"אני מוגדר כסובייקטיביות, כפרט, כ'אני', דווקא כיוון שאני חשוף לאחר"
אצל עמנואל לוינס, כוליות ואינסוף זה ההבדל בין לחיות בסרט של עצמך לבין האחרות, כמו שמתפוצצת הבועה שלך.
כוליות דומה למצב העניינים הטבעי, סדר היום של הכושי הבינוני
אתה קם בבוקר, ובראש בראשונה דואג לנוחיות שלך, מקטלג את הסובבים אותך במגירות. ואתה לא באמת רואה אף אחד, אתה רואה את מה שהם מביאים לך.
האינסוף זה כשאתה פתאום קולט את הבנאדם שמולך. אשכרה מסתכל לו בעיניים. האחר הוא עולם ומלואו, שלם וגם פגיע, והנוכחות שלו מכריחה אותך לצאת מעצמך למענו. אפילו אם הנכות לא...