היום אבא שלי עובר ניתוח, ואני הייתי שקוע בזוועות של החיים הפרטיים שלי ולא נתתי כבוד והערכה למסגרת המשפחתית שהשתדלה להתייחס אליי יפה תמיד במשך עשורים, גם אם היו לה החסרונות שלה, כמו שלמשל לא שמו לכאב שלי במשך שנים, הסלילו אותי לעבור מסלולי לימוד מפרכים שהכאיבו לי וקראו לי עצלן שמבזבז את הפוטנציאל שלו כשבעצם סבלתי מהפרעת קשב לא מאובחנת.
יכול להיות שאני משליך כעס של שנים עליהם, אבל זה לא מגיע להם.
אוכל ומחסה תמיד היו. השתדלו תמיד לתת מעל ליכולת שלהם.
אמא שלי חרדתית פסיכותית לפעמים אבל תמיד עשתה מאמצים להשתיק את זה כשהרגישה שאני זקוק לעזרה שלה.
אבא שלי לפעמים עם פתיל קצר אבל תמיד ביום שהוא לא עובד בבוקר יכין קפה וארוחת בוקר וירצה לפטפט ולעזור בבעיות, גם אם לא יודע איך.
נתתי לכשלים האישיים שלי להשפיע על היחס שלי למשפחה, וזה משהו שהייתי רוצה לשנות, למרות שלא ברור לי עדיין איך.
יכול להיות שאני משליך כעס של שנים עליהם, אבל זה לא מגיע להם.
אוכל ומחסה תמיד היו. השתדלו תמיד לתת מעל ליכולת שלהם.
אמא שלי חרדתית פסיכותית לפעמים אבל תמיד עשתה מאמצים להשתיק את זה כשהרגישה שאני זקוק לעזרה שלה.
אבא שלי לפעמים עם פתיל קצר אבל תמיד ביום שהוא לא עובד בבוקר יכין קפה וארוחת בוקר וירצה לפטפט ולעזור בבעיות, גם אם לא יודע איך.
נתתי לכשלים האישיים שלי להשפיע על היחס שלי למשפחה, וזה משהו שהייתי רוצה לשנות, למרות שלא ברור לי עדיין איך.
נערך לאחרונה:
