דיון מאדוקה הזונה מתעצבנת שאני עונה לכולם ולא לה וקוראת למנהלים על ספאם באשכול שכולו גזענות אחרי שמאבדת את זה

[blackarch]

למעשה, אהבתי את התשובה. אבל אני עדיין חלוק פה
אז איך אתה מפרש פסוקים כמו
"הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'

על פי תפיסה שכלתנית.

רצון ה' זה ביטוי של המוחלט הטרנסצנדנטי, שלא ניתן לתפישה בחוש / קטגוריה שכלית.

זה מה שנקרא helliges Willie זה אצל עמנואל קאנט מול רצון אנושי

יש הרבה פרשנויות שמרחיקות הגשמה, חומר, תארים ורצון. יש גם הרבה פסוקים שמדברים שלאלוהים יש גוף. הרבה רבנים גם נפלו בזה עד שהרמבם ניצח וקבע שזה כפירה.

אבל אני לא חושב שצריך לפרש מחדש כי אלה מקורות שונים ושינוי מחשבתי לגבי אלוהים של תקופה ארוכה. אני חושב שבכלל אין באמת קשר אמיתי בין התנך, הגמרא והפילוסופיה/קבלה ואין באמת דרך לגשר יותר מדי.
אולי היו רעיונות או אלמנטים של זה בתנך או בגמרא אבל אני בספק אם כולם ראו את זה ככה. אפילו התנך לא תמיד עקבי לגבי זה ואני לא חושב שהפרשנויות בדיעבד אמיתיות.


כן אני מכיר את זה אבל זה רעיון פרוטסטנטי מאוחר. זה לא רעיון יהודי. למעשה קאנט הוא האיום הכי גדול על היהדות והעיקרים והיה גם איום על הקתוליות בגלל הסכולטיקה הקתולית.
לעבור למודל אחר זה לגנוז יותר מדי מהיהדות שכבר התגבשה ובכל האמונות והעיקרי אמונה שיצטרכו בחינה מחדש. מוזר שהדתיים כל כך מתנגדים למדע ולאבולוציה אבל לא לקאנט.
תהליך בעולם החומר לא סותר כלום לפי היהדות של ימי הביניים, קאנט זה כפירה בכל העקרונות שהתגבשו ביהדות ולמעשה משמיד עולמות שלמים בקבלה שקורסים, כל תורת הרמבם והרציונליסטים קורסים, הנבואה קורסת, עולם הבא כבר לא קיים

 

[blackarch]

אבל בכללי זה שכתוב אלוהים אמר לא באמת מקשה על משהו כי הרמבם ואחרים הסבירו שאמירה או ציווי זה לא כמו דיבור של בני אדם.
כל תואר או דימוי מקבל משמעות אחרת אצלם

 

[blackarch]

בהוא אמר יהי
אתה אוחז לדעה שדבר האל הוא הוא בעצם לוגוס? כמו אצל אוגוסטינוס

אפשרי. אבל לדעתי אלה פרשנויות. בפועל אין אל אחד ביהדות או נצרות. האל של הרמבם זה לא האל של המקובלים וזה לא האל של חרדי ממוצע. כל אחד היה יכול להאשים אחר בכפירה. הדתי הממוצע היה הכי מותקף כאן ואולי היה נחשב לממש עובד אלילים

 

[איש]

יש הרבה פרשנויות שמרחיקות הגשמה, חומר, תארים ורצון. יש גם הרבה פסוקים שמדברים שלאלוהים יש גוף. הרבה רבנים גם נפלו בזה עד שהרמבם ניצח וקבע שזה כפירה.

אבל אני לא חושב שצריך לפרש מחדש כי אלה מקורות שונים ושינוי מחשבתי לגבי אלוהים של תקופה ארוכה. אני חושב שבכלל אין באמת קשר אמיתי בין התנך, הגמרא והפילוסופיה/קבלה ואין באמת דרך לגשר יותר מדי.
אולי היו רעיונות או אלמנטים של זה בתנך או בגמרא אבל אני בספק אם כולם ראו את זה ככה. אפילו התנך לא תמיד עקבי לגבי זה ואני לא חושב שהפרשנויות בדיעבד אמיתיות.


כן אני מכיר את זה אבל זה רעיון פרוטסטנטי מאוחר. זה לא רעיון יהודי. למעשה קאנט הוא האיום הכי גדול על היהדות והעיקרים והיה גם איום על הקתוליות בגלל הסכולטיקה הקתולית.
לעבור למודל אחר זה לגנוז יותר מדי מהיהדות שכבר התגבשה ובכל האמונות והעיקרי אמונה שיצטרכו בחינה מחדש. מוזר שהדתיים כל כך מתנגדים למדע ולאבולוציה אבל לא לקאנט.
תהליך בעולם החומר לא סותר כלום לפי היהדות של ימי הביניים, קאנט זה כפירה בכל העקרונות שהתגבשו ביהדות ולמעשה משמיד עולמות שלמים בקבלה שקורסים, כל תורת הרמבם והרציונליסטים קורסים, הנבואה קורסת, עולם הבא כבר לא קיים

אבל בכללי זה שכתוב אלוהים אמר לא באמת מקשה על משהו כי הרמבם ואחרים הסבירו שאמירה או ציווי זה לא כמו דיבור של בני אדם.
כל תואר או דימוי מקבל משמעות אחרת אצלם

אפשרי. אבל לדעתי אלה פרשנויות. בפועל אין אל אחד ביהדות או נצרות. האל של הרמבם זה לא האל של המקובלים וזה לא האל של חרדי ממוצע. כל אחד היה יכול להאשים אחר בכפירה. הדתי הממוצע היה הכי מותקף כאן ואולי היה נחשב לממש עובד אלילים

לגבי הרצון הקדוש של קאנט, זה נמצא ממש על קו התפר של הסכולסטיקה.



ידוע לנו טוב שקאנט משתמש במושג הרצון הקדוש (Holliger Will) ב״הנחת היסוד למטאפיזיקה של המידות״ כדי להעמיד אותו בניגוד לרצונות של בני האדם. אם כי פחות ברור מהו התפקיד שהניגוד הזה אמור למלא. הטענה היא שאחת מהפונקציות של הרצון הקדוש היא להמחיש כיצד האידיאליזם הטרנסצנדנטלי מבין את היחסים בין פעולה מוסרית וידיעה מוסרית.



העמדה הזאת נועדה לגשר בין שתי מסורות שנראות לכאורה כמתחרות זו בזו. קאנט משתמש ברצון הקדוש כדי לאמץ את התמונה המטפיזית של המסורת הסכולסטית ואת מה שמכונה ״אתיקת החירות״. אשר לפי תפיסה זו האידיאל של השלמות המוסרית הוא השלמה של כוח החירות של האדם, עד למצב שבו האדם אינו מסוגל מעצם טבעו לבצע פעולה בלתי מוסרית.



ברם, קאנט לא משאיר את זה שם. הרצון הקדוש אינו נגיש לשכל האנושי. האדם יכול לדבר עליו ולהעמיד אותו כאידיאל רגולטיבי, אבל הוא לא יכול לדעת אותו כפי שהוא לעצמו. אליבא דקאנט זה כבר חלק מן ding an such

מכאן מגיעה האפיסטמולוגיה המוסרית שמתמקדת בגבולות הסובייקט. וזה כבר הרבה יותר קרוב להומניזם של תקופת הנאורות.




ולכן האמונה הדתית (Glaube) אצל קאנט לא נשארת רק בתחום הדתי. היא נכנסת גם לתחום החקירה המעשית בכלל.

 

[איש]

וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות
עיקר המצווה זה ברצון, לא באידאה

@blackarch עכשיו נתחדש לי עיקר דברי הרמב״ם במורה נבוכים כאשר דן בטעם המצוות, הוא מביא את הציטוט, וגם כחלופה את דרך האמצע של שתי התורות.
בתורה הראשונה, שאומנת כי למצוות המעשיות (כמו איסור אכילת חזיר או שעטנז), כלל ועיקר אין סיבה שכלתנית. כך שהן גזירות אלוקיות שנועדו רק לבחון את הציות של האדם. והתורה השנייה, שאומנת שלכל פרט ופרט במצווה יש היגיון קוסמי או תועלת ישירה שהשכל האנושי יכול להבין על בוריו. בתגובה הרמב״ם מביא עמדה חדשה ונפלאה. הוא קובע נחרצות כי לכל המצוות יש תכלית שכלתנית המיטיבה עם האדם. מהצד התועלתני, זה מתחלק לשלושה תחומים: תיקון הנפש (דעות), כלומר הקניית השקפות נכונות ואמונות אמיתיות, כמו אמונת הייחוד; תיקון המידות, כלומר ריסון התאוות, הרחקת האכזריות והגברת החסד, למשל באמצעות מצוות צדקה או איסור אכילת אבר מן החי; ותיקון החברה (הנהגת המדינה), כלומר יצירת צדק חברתי, מניעת עושק ושמירה על הסדר הציבורי. אליבא דרמב״ם, האמרה ״לצרף בהן את הבריות״ פירושה לזכך ולשפר את המידות, המצוות הן כלי שהפעלתו הופכת את האדם לטוב, מוסרי וחכם יותר. כאן מגיע הדיוק החשוב ביותר של הרמב״ם: אם לכל מצווה יש טעם, מדוע חלק מפרטיה נראים שרירותיים? לדוגמה, למה להביא דווקא כבש אחד ולא שניים, או למה לשחוט דווקא מן הצוואר ולא בדרך אחרת? הרמב״ם מסביר כי בפרטי המצוות אכן אין טעם ספציפי משל עצמם, והם נקבעו כדי לתת למצווה מסגרת מעשית. אי אפשר לקיים מצווה מופשטת, ולכן כדי לצוות על שחיטה הומנית התורה הייתה חייבת לבחור דרך פעולה אחת קבועה. בחירת המקום המדויק, כמו הצוואר, היא כלי בלבד, ובהקשר זה נאמר במדרש: ״וכי מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף?״ התועלת אינה קיימת בפרט הטכני עצמו, אלא בעצם העובדה שהאדם כפוף לחוק מוסרי ומפתח משמעת עצמית. לשון אחר המצוות עבור האדם שמקיים אותן, הן בתכלית מתנה מהקב״ה, טעם המצוות זה חינוך מידה הטובה

"לעולם יהיו דברי תורה בעיניך כללים ולא פרטים" רמחל

עריכה: נפלה בגרסא המקורית פליטת קולמוס

 

[פירמידות]

@blackarch עכשיו נתחדש לי עיקר דברי הרמב״ם במורה נבוכים כאשר דן בטעם המצוות, הוא מביא את הציטוט, וגם כחלופה את דרך האמצע של שתי התורות.
בתורה הראשונה, שאומנת כי למצוות המעשיות (כמו איסור אכילת חזיר או שעטנז), כלל ועיקר אין סיבה שכלתנית. כך שהן גזירות אלוקיות שנועדו רק לבחון את הציות של האדם. והתורה השנייה, שאומנת שלכל פרט ופרט במצווה יש היגיון קוסמי או תועלת ישירה שהשכל האנושי יכול להבין על בוריו. בתגובה הרמב״ם מביא עמדה חדשה ונפלאה. הוא קובע נחרצות כי לכל המצוות יש תכלית שכלתנית המיטיבה עם האדם. מהצד התועלתני, זה מתחלק לשלושה תחומים: תיקון הנפש (דעות), כלומר הקניית השקפות נכונות ואמונות אמיתיות, כמו אמונת הייחוד; תיקון המידות, כלומר ריסון התאוות, הרחקת האכזריות והגברת החסד, למשל באמצעות מצוות צדקה או איסור אכילת אבר מן החי; ותיקון החברה (הנהגת המדינה), כלומר יצירת צדק חברתי, מניעת עושק ושמירה על הסדר הציבורי. אליבא דרמב״ם, האמרה ״לצרף בהן את הבריות״ פירושה לזכך ולשפר את המידות, המצוות הן כלי שהפעלתו הופכת את האדם לטוב, מוסרי וחכם יותר. כאן מגיע הדיוק החשוב ביותר של הרמב״ם: אם לכל מצווה יש טעם, מדוע חלק מפרטיה נראים שרירותיים? לדוגמה, למה להביא דווקא כבש אחד ולא שניים, או למה לשחוט דווקא מן הצוואר ולא בדרך אחרת? הרמב״ם מסביר כי בפרטי המצוות אכן אין טעם ספציפי משל עצמם, והם נקבעו כדי לתת למצווה מסגרת מעשית. אי אפשר לקיים מצווה מופשטת, ולכן כדי לצוות על שחיטה הומנית התורה הייתה חייבת לבחור דרך פעולה אחת קבועה. בחירת המקום המדויק, כמו הצוואר, היא כלי בלבד, ובהקשר זה נאמר במדרש: ״וכי מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף?״ התועלת אינה קיימת בפרט הטכני עצמו, אלא בעצם העובדה שהאדם כפוף לחוק מוסרי ומפתח משמעת עצמית. לשון אחר המצוות עבור האדם שמקיים אותן, הן בתכלית מתנה מהקב״ה, טעם המצוות זה חינוך מידה הטובה

"לעולם יהיו דברי תורה בעיניך פרטים ולא כללים" רמחל

אני לא באמת יכול נגדכם בתור האתאיסט היחיד באתר אז אני אשתוק

 

[הגוש]

@blackarch עכשיו נתחדש לי עיקר דברי הרמב״ם במורה נבוכים כאשר דן בטעם המצוות, הוא מביא את הציטוט, וגם כחלופה את דרך האמצע של שתי התורות.
בתורה הראשונה, שאומנת כי למצוות המעשיות (כמו איסור אכילת חזיר או שעטנז), כלל ועיקר אין סיבה שכלתנית. כך שהן גזירות אלוקיות שנועדו רק לבחון את הציות של האדם. והתורה השנייה, שאומנת שלכל פרט ופרט במצווה יש היגיון קוסמי או תועלת ישירה שהשכל האנושי יכול להבין על בוריו. בתגובה הרמב״ם מביא עמדה חדשה ונפלאה. הוא קובע נחרצות כי לכל המצוות יש תכלית שכלתנית המיטיבה עם האדם. מהצד התועלתני, זה מתחלק לשלושה תחומים: תיקון הנפש (דעות), כלומר הקניית השקפות נכונות ואמונות אמיתיות, כמו אמונת הייחוד; תיקון המידות, כלומר ריסון התאוות, הרחקת האכזריות והגברת החסד, למשל באמצעות מצוות צדקה או איסור אכילת אבר מן החי; ותיקון החברה (הנהגת המדינה), כלומר יצירת צדק חברתי, מניעת עושק ושמירה על הסדר הציבורי. אליבא דרמב״ם, האמרה ״לצרף בהן את הבריות״ פירושה לזכך ולשפר את המידות, המצוות הן כלי שהפעלתו הופכת את האדם לטוב, מוסרי וחכם יותר. כאן מגיע הדיוק החשוב ביותר של הרמב״ם: אם לכל מצווה יש טעם, מדוע חלק מפרטיה נראים שרירותיים? לדוגמה, למה להביא דווקא כבש אחד ולא שניים, או למה לשחוט דווקא מן הצוואר ולא בדרך אחרת? הרמב״ם מסביר כי בפרטי המצוות אכן אין טעם ספציפי משל עצמם, והם נקבעו כדי לתת למצווה מסגרת מעשית. אי אפשר לקיים מצווה מופשטת, ולכן כדי לצוות על שחיטה הומנית התורה הייתה חייבת לבחור דרך פעולה אחת קבועה. בחירת המקום המדויק, כמו הצוואר, היא כלי בלבד, ובהקשר זה נאמר במדרש: ״וכי מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף?״ התועלת אינה קיימת בפרט הטכני עצמו, אלא בעצם העובדה שהאדם כפוף לחוק מוסרי ומפתח משמעת עצמית. לשון אחר המצוות עבור האדם שמקיים אותן, הן בתכלית מתנה מהקב״ה, טעם המצוות זה חינוך מידה הטובה

"לעולם יהיו דברי תורה בעיניך פרטים ולא כללים" רמחל

לכל המצוות יש טעם וסיבה מאחוריהן
חלק אינטגרלי מהתורה זה לעשות בלי לשאול שאלות , אבל כל מי שלומד מספיק גמרא ויש לו תאבון ומתחיל ללמוד רמח''ל זוהר עץ חיים מבין יותר את הסיפור
בגדול, האדם מרכבה לעולמות עליונים יותר, ומצוות עשה או אל תעשה יש לה קשר לעולמות האלה ישירות ולא רק לגוף שלנו, למוסר חברתי או משהו בסגנון

 

[איש]

אני לא באמת יכול נגדכם בתור האתאיסט היחיד באתר אז אני אשתוק

למעשה נעזרתי בג'מיניי במקור הזה חחח אני לא עד כדי כך חד
אבל באמת זכיתי לקרוא את עיקר הדברים
דרך אגב אף פעם לא יצא לי ללמוד הישר מהספר קדושים מוה"ן, זה בשביל אנשים שרואים בעין השכל כמו תפוחי זהב. קטונתי

אבל כשזה מגיע ליאמנה אסכים. הוא מחדש לי בדיונים איתו כמות רצינית של ידיעות, א גרויסע שכוייח לבחור

 

[blackarch]

@blackarch עכשיו נתחדש לי עיקר דברי הרמב״ם במורה נבוכים כאשר דן בטעם המצוות, הוא מביא את הציטוט, וגם כחלופה את דרך האמצע של שתי התורות.
בתורה הראשונה, שאומנת כי למצוות המעשיות (כמו איסור אכילת חזיר או שעטנז), כלל ועיקר אין סיבה שכלתנית. כך שהן גזירות אלוקיות שנועדו רק לבחון את הציות של האדם. והתורה השנייה, שאומנת שלכל פרט ופרט במצווה יש היגיון קוסמי או תועלת ישירה שהשכל האנושי יכול להבין על בוריו. בתגובה הרמב״ם מביא עמדה חדשה ונפלאה. הוא קובע נחרצות כי לכל המצוות יש תכלית שכלתנית המיטיבה עם האדם. מהצד התועלתני, זה מתחלק לשלושה תחומים: תיקון הנפש (דעות), כלומר הקניית השקפות נכונות ואמונות אמיתיות, כמו אמונת הייחוד; תיקון המידות, כלומר ריסון התאוות, הרחקת האכזריות והגברת החסד, למשל באמצעות מצוות צדקה או איסור אכילת אבר מן החי; ותיקון החברה (הנהגת המדינה), כלומר יצירת צדק חברתי, מניעת עושק ושמירה על הסדר הציבורי. אליבא דרמב״ם, האמרה ״לצרף בהן את הבריות״ פירושה לזכך ולשפר את המידות, המצוות הן כלי שהפעלתו הופכת את האדם לטוב, מוסרי וחכם יותר. כאן מגיע הדיוק החשוב ביותר של הרמב״ם: אם לכל מצווה יש טעם, מדוע חלק מפרטיה נראים שרירותיים? לדוגמה, למה להביא דווקא כבש אחד ולא שניים, או למה לשחוט דווקא מן הצוואר ולא בדרך אחרת? הרמב״ם מסביר כי בפרטי המצוות אכן אין טעם ספציפי משל עצמם, והם נקבעו כדי לתת למצווה מסגרת מעשית. אי אפשר לקיים מצווה מופשטת, ולכן כדי לצוות על שחיטה הומנית התורה הייתה חייבת לבחור דרך פעולה אחת קבועה. בחירת המקום המדויק, כמו הצוואר, היא כלי בלבד, ובהקשר זה נאמר במדרש: ״וכי מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף?״ התועלת אינה קיימת בפרט הטכני עצמו, אלא בעצם העובדה שהאדם כפוף לחוק מוסרי ומפתח משמעת עצמית. לשון אחר המצוות עבור האדם שמקיים אותן, הן בתכלית מתנה מהקב״ה, טעם המצוות זה חינוך מידה הטובה

"לעולם יהיו דברי תורה בעיניך כללים ולא פרטים" רמחל

עריכה: נפלה בגרסא המקורית פליטת קולמוס

היום רוב הדברים כאן לא נכונים. המצוות רק הפיצו יותר אלילות ואמונות תפלות.
לפי הרמבם זה גם על דרך הרוב יש אנשים שמצוות מסויימות יכולות לפגוע בהם.
אבל בגדול הנפש צריכה הכנה מסויימת כדי להשיג חוכמה מופשטת. יש פרשנויות של סיפור הבריאה והחטא קדמון דרך זה כולל פרשנות ניאופלטונית ששם זה טרגדיה של התרחקות מהאחד, חוסר מוכנות נפשית והתרסקות לעולם החומר

 

[blackarch]

לכל המצוות יש טעם וסיבה מאחוריהן
חלק אינטגרלי מהתורה זה לעשות בלי לשאול שאלות , אבל כל מי שלומד מספיק גמרא ויש לו תאבון ומתחיל ללמוד רמח''ל זוהר עץ חיים מבין יותר את הסיפור
בגדול, האדם מרכבה לעולמות עליונים יותר, ומצוות עשה או אל תעשה יש לה קשר לעולמות האלה ישירות ולא רק לגוף שלנו, למוסר חברתי או משהו בסגנון

אנו בספק שחזל באמת התכוונו למה שהמקובלים והפילוסופים התכוונו. לדעתי זה פרשנויות חדשות יותר. סוג של התפתחות מחשבתית. אם קוראים מהתנך ברצף בלי דעות קדומות זה האפשרות הכי סבירה

 

[blackarch]

לגבי הרצון הקדוש של קאנט, זה נמצא ממש על קו התפר של הסכולסטיקה.



ידוע לנו טוב שקאנט משתמש במושג הרצון הקדוש (Holliger Will) ב״הנחת היסוד למטאפיזיקה של המידות״ כדי להעמיד אותו בניגוד לרצונות של בני האדם. אם כי פחות ברור מהו התפקיד שהניגוד הזה אמור למלא. הטענה היא שאחת מהפונקציות של הרצון הקדוש היא להמחיש כיצד האידיאליזם הטרנסצנדנטלי מבין את היחסים בין פעולה מוסרית וידיעה מוסרית.



העמדה הזאת נועדה לגשר בין שתי מסורות שנראות לכאורה כמתחרות זו בזו. קאנט משתמש ברצון הקדוש כדי לאמץ את התמונה המטפיזית של המסורת הסכולסטית ואת מה שמכונה ״אתיקת החירות״. אשר לפי תפיסה זו האידיאל של השלמות המוסרית הוא השלמה של כוח החירות של האדם, עד למצב שבו האדם אינו מסוגל מעצם טבעו לבצע פעולה בלתי מוסרית.



ברם, קאנט לא משאיר את זה שם. הרצון הקדוש אינו נגיש לשכל האנושי. האדם יכול לדבר עליו ולהעמיד אותו כאידיאל רגולטיבי, אבל הוא לא יכול לדעת אותו כפי שהוא לעצמו. אליבא דקאנט זה כבר חלק מן ding an such

מכאן מגיעה האפיסטמולוגיה המוסרית שמתמקדת בגבולות הסובייקט. וזה כבר הרבה יותר קרוב להומניזם של תקופת הנאורות.




ולכן האמונה הדתית (Glaube) אצל קאנט לא נשארת רק בתחום הדתי. היא נכנסת גם לתחום החקירה המעשית בכלל.

מעניין אבל אני חושב שיש כאן כמה קפיצות. הרצון הקדוש מסביר יותר מוסר, המצוות לא חושב שבאמת מוסריות. למרות שעם קאנט יש דרכים להצדיק הרבה דברים.

נראה לי גם שקראתי מאמר של תיאולוג נוצרי שאמר דברים דומים ומקשר לסכולסטיקה. אבל נראה שזה יותר מהלך פרוטסטנטי. ביהדות יש הרבה בעיות בלאמץ את קאנט שזה לזרוק חלקים גדולים. אני לא רואה את זה קורה. הקבלה והרמב"ם יותר מדי סיבכו את היהדות.


"אינו נגיד לשכל האנושי" - לא בדיוק. כי כן אפשר לחשוב עליו ולהתעמק בו אבל לא להכיר אותו כחלק מהויה חיה כקוגניציה תיאורטית ולהפוך אותו לאובייקט של ידיעה תיאורטית.
זה מזכיר כמה פרוטסטנטים שאחד הדברים הראשונים שעשו זה לערער על הסכולסטיקה של ימי הביניים במהלך שגם אחרי זה תרם למהפכה המדעית.
קאנט לא מנסה לשמר את הסכולסטיקה או לפרש אותה מחדש, הוא ממש מערער אותה ומגדיר מחדש מה זה חירות, ידיעה ואת המטאפיזיקה והיחסים ביניהם.
יש כאן מהפכה מחשבתית חדשה שלא הייתה קיימת לפני שזונחת את הסכולסטיקה הנוצרית הישנה.

 

[blackarch]

בגדול קאנט טוען שהרצון האנושי הוא סופי כדי להסביר למה רצון סופי הוא אוטונומי. אני גם לא חושב שמה שהוא מתכוון כאן רצון זה מה שבימי הביניים התכוונו לרצון.

האמונה לפי קאנט היא לא תחליף לידע או מעבר לידע. החוק המוסרי לא זקוק לאמונה הוא אפילו קודם לה.
הוא מפריד בין התבונה המעשית לתבונה התיאורית.
יש כאן ביקורת מסויימת על התבונה מתוך התבונה, אבל הוא לא טוען שאמונה היא תחליף לידע. הוא מבחין בין מה שיכולה לחשוב, מה יכולה לדעת, ומה יכולה להניח.
המהלך שלו הרבה פחות מטאפיזי-דתי כאן

 

[איש]

הרב מיכי אברהם צדק
מהות התיקון היא ציות לחוק האלוהי והכאה על חטא

מעניין אבל אני חושב שיש כאן כמה קפיצות. הרצון הקדוש מסביר יותר מוסר, המצוות לא חושב שבאמת מוסריות. למרות שעם קאנט יש דרכים להצדיק הרבה דברים.

נראה לי גם שקראתי מאמר של תיאולוג נוצרי שאמר דברים דומים ומקשר לסכולסטיקה. אבל נראה שזה יותר מהלך פרוטסטנטי. ביהדות יש הרבה בעיות בלאמץ את קאנט שזה לזרוק חלקים גדולים. אני לא רואה את זה קורה. הקבלה והרמב"ם יותר מדי סיבכו את היהדות.


"אינו נגיד לשכל האנושי" - לא בדיוק. כי כן אפשר לחשוב עליו ולהתעמק בו אבל לא להכיר אותו כחלק מהויה חיה כקוגניציה תיאורטית ולהפוך אותו לאובייקט של ידיעה תיאורטית.
זה מזכיר כמה פרוטסטנטים שאחד הדברים הראשונים שעשו זה לערער על הסכולסטיקה של ימי הביניים במהלך שגם אחרי זה תרם למהפכה המדעית.
קאנט לא מנסה לשמר את הסכולסטיקה או לפרש אותה מחדש, הוא ממש מערער אותה ומגדיר מחדש מה זה חירות, ידיעה ואת המטאפיזיקה והיחסים ביניהם.
יש כאן מהפכה מחשבתית חדשה שלא הייתה קיימת לפני שזונחת את הסכולסטיקה הנוצרית הישנה.

היום רוב הדברים כאן לא נכונים. המצוות רק הפיצו יותר אלילות ואמונות תפלות.
לפי הרמבם זה גם על דרך הרוב יש אנשים שמצוות מסויימות יכולות לפגוע בהם.
אבל בגדול הנפש צריכה הכנה מסויימת כדי להשיג חוכמה מופשטת. יש פרשנויות של סיפור הבריאה והחטא קדמון דרך זה כולל פרשנות ניאופלטונית ששם זה טרגדיה של התרחקות מהאחד, חוסר מוכנות נפשית והתרסקות לעולם החומר

 

[איש]

בגדול קאנט טוען שהרצון האנושי הוא סופי כדי להסביר למה רצון סופי הוא אוטונומי. אני גם לא חושב שמה שהוא מתכוון כאן רצון זה מה שבימי הביניים התכוונו לרצון.

האמונה לפי קאנט היא לא תחליף לידע או מעבר לידע. החוק המוסרי לא זקוק לאמונה הוא אפילו קודם לה.
הוא מפריד בין התבונה המעשית לתבונה התיאורית.
יש כאן ביקורת מסויימת על התבונה מתוך התבונה, אבל הוא לא טוען שאמונה היא תחליף לידע. הוא מבחין בין מה שיכולה לחשוב, מה יכולה לדעת, ומה יכולה להניח.
המהלך שלו הרבה פחות מטאפיזי-דתי כאן

יאמנה תחזור בתשובה תהיה ישיבה בוחער

 

[blackarch]

הרב מיכי אברהם צדק
מהות התיקון היא ציות לחוק האלוהי והכאה על חטא

הוא מאמין בתיקונים? ממה שראיתי הוא מוריד דברים מהתיאולוגיה ונשאר עם שלד. יש מצב גם המציא דת חדשה כי דוחה את העיקרי אמונה.
מה שמעניין במיכאל אברהם מהקצת ששמעצי עליו בפודקסטים שהוא מפריד בין מוסר לבין מצוות. זה גם פותר הרבה בעיות אבל גם אותי מרוקן את הדת מהרבה דברים. לא יותר מדי התעמקתי בזה כי המצוות פחות מעניינות כאן ולפעמים נראה שהדתיים באים להניח את המבוקש ואז למצוא לזה ראיות וטיעונים שיתמכו בזה. החשיבה שלי שונה כאן ומתייחסת קודם לטענות בלי דעות קדומות.


גם הרצון הקדוש של קאנט לא כולל מצוות. הוא יותר הסבר לגבי המוסר והבדל בין תבונה מעשית לתבונה תיאורטית. קשה לי לראות איך אפשר להוציא ממנו חוקים דתיים. אולי בפרוטסטנטיות אפשר יותר להוציא ממנו מסקנות

 

[איש]

הוא מאמין בתיקונים? ממה שראיתי הוא מוריד דברים מהתיאולוגיה ונשאר עם שלד. יש מצב גם המציא דת חדשה כי דוחה את העיקרי אמונה.
מה שמעניין במיכאל אברהם מהקצת ששמעצי עליו בפודקסטים שהוא מפריד בין מוסר לבין מצוות. זה גם פותר הרבה בעיות אבל גם אותי מרוקן את הדת מהרבה דברים. לא יותר מדי התעמקתי בזה כי המצוות פחות מעניינות כאן ולפעמים נראה שהדתיים באים להניח את המבוקש ואז למצוא לזה ראיות וטיעונים שיתמכו בזה. החשיבה שלי שונה כאן ומתייחסת קודם לטענות בלי דעות קדומות.


גם הרצון הקדוש של קאנט לא כולל מצוות. הוא יותר הסבר לגבי המוסר והבדל בין תבונה מעשית לתבונה תיאורטית. קשה לי לראות איך אפשר להוציא ממנו חוקים דתיים. אולי בפרוטסטנטיות אפשר יותר להוציא ממנו מסקנות

הוא לא מאמין בכלום. עגלה ריקה.

אני צוחק מן הסתם.
הוא מזכיר עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי בפה. המנגנון הזה נועד למחוק את החוב ההלכתי, ואין בלעדיו

חזרה בתשובה ברמת פורמליזם הלכתי.

המהות: "כפי שניסח הרמב"ם, בעל תשובה אומר "אינני אותו אדם". החטא נעשה ברגע של חולשת הרצון, שבו שמטת את המושכות מידיך. כשאתה מתחרט, אתה מחזיר את המושכות לידיים ומגדיר מחדש את זהותך לפי הערכים האמיתיים שלך. מנקודה זו ואילך, מעשי העבר אינם הגדרה של מי שאתה כיום."

על זה נאמר שהמצוות מעצבות את נפש האדם.

 

[איש]

קריאת שמע על המיטה

מעניין


אני הייתי מקפיד על זה בהתחלה, אולי אחזור

 

[blackarch]

הוא לא מאמין בכלום. עגלה ריקה.

אני צוחק מן הסתם.
הוא מזכיר עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי בפה. המנגנון הזה נועד למחוק את החוב ההלכתי, ואין בלעדיו

חזרה בתשובה ברמת פורמליזם הלכתי.

המהות: "כפי שניסח הרמב"ם, בעל תשובה אומר "אינני אותו אדם". החטא נעשה ברגע של חולשת הרצון, שבו שמטת את המושכות מידיך. כשאתה מתחרט, אתה מחזיר את המושכות לידיים ומגדיר מחדש את זהותך לפי הערכים האמיתיים שלך. מנקודה זו ואילך, מעשי העבר אינם הגדרה של מי שאתה כיום."

על זה נאמר שהמצוות מעצבות את נפש האדם.

לפי הרמבם זה מאוד מסתדר עם הכרה שכלית

 

[הגוש]

מעניין


אני הייתי מקפיד על זה בהתחלה, אולי אחזור

לא הפסקתי לילה אחד כבר 4 שנים בערך

 

[איש]

https://youtube.com/playlist?list=PLBS_vjLWeOgM&si=nfPluIvhw-4Akuhp

https://www.youtube.com/watch?v=WesKgRpiTC0

@הגוש @blackarch

הרב מיכי גדול הדור התחיל סדרת שיעורים על הלכות תשובה לרמב"ם