אישית זה מזכיר לי בעיית גוף נפש, מהשאלות הגדולות של הפילוסופיאהייתה לי מחשבה כזאת בגיל 14-15. ואז חשבתי שאפשר להשתמש בתודעה הזאת במודלים חישוביים. או אפילו תודעה אחת כללית. אפילו ניסיתי לפתח את זה אבל די נטשתי את הרעיון
אישית זה מזכיר לי בעיית גוף נפש, מהשאלות הגדולות של הפילוסופיאהייתה לי מחשבה כזאת בגיל 14-15. ואז חשבתי שאפשר להשתמש בתודעה הזאת במודלים חישוביים. או אפילו תודעה אחת כללית. אפילו ניסיתי לפתח את זה אבל די נטשתי את הרעיון
הוא אפילו אמר לאחד שחושב לא לשמור משהו שאבותיו שבעולם הבא, שבו אין תנועה ושינוי, מצטערים ובוכים מדברים שהוא עושה. אבל עולם הבא זה שכל. גם לפי הניאופלטוניזם שזה עולם השכל, וגם לפי האריסטוטליזם שזה צורה בשכל הפועל, אין שם תנועה או שינוי. זה מציאות גבוהה יותר. יש שם רק מובחנות וריבוי מינימלי
"המוות אינו אחד ממאורעות החיים. את המוות אין אנו חווים. אם נבין את הנצח לא כמשך זמן אינסופי אלא כאי־זמניות, הרי מי שחי בהווה חי בנצח. חיינו הם ללא קץ ממש כמו שדה הראיה שלנו, שהוא ללא־גבולות." (ויט'. טרקטט לוגי פילוסופי.)עם צמצום יש הרבה בעיות. אם זה כפשוטו אז זה כפירה כי יש חלל באינסוף והאינסוף נחלק או יש ריבוי בתוכו.
אם לא כפשוטו יש הרבה בעיות, אבל זה פשוט כמו השאלה "איך יכולה להיות בריאה" ואז קל להגיע למשחק מילים. כי הבריאה תמיד קיימת, חיצונית אבל יש מצב של צמצום שגם הוא רק בהתגלות ולא באל עצמו (כי אז שוב יש גבול, ובפועל לפי אריסטו אם יש גבול יש גם מניה וניתן לשייך מספר, וזה כבר כמה ישויות).
אולי בסוף זה או שמנסים להחזיק הכל ביחד וזה בלתי אפשרי, או מגבלה אנושית, או כמו שויטגנשטיין טען מגבלה של השפה האנושית שלא מסוגלת להסביר את עצמה
שאלת גוף נפש זה משהו שידיר שינה מעיני.
לגבי עולם הבא:
אני אולי אאחוז לדעת אריסטו / הרמב"ם. כאשר הגוף הזמני איננו, נשארת רק האחיזה במושכלות הנצחיות. זה חלק אלוקה ממעל
דרך אגב אליבא דרמב"ם גם גוי יכול לקנות חכמה. הוא החשיב את אריסטו ל- G.O.A.T. בעיניני פילוסופיא "כל מה שאמר אריסטו... מאצל גלגל הירח עד מרכז הארץ – הוא נכון בלי פקפוק"
אבל לדעתי הקטן זה לא סוד שאריסטו מן התועים. ועם זאת אני לא מאמין גדול בהשארות הנפש, כמו שאני לא מאמין גדול בגלגולים
כי הנושא מבלבל, אין לי דעה חד משמעית עליו
אבל ידוע כבר שקאנט הפריך את הטיעונים להשארות נפש בביקורת התבונה הטהורה
אני רק אחדד פה שאין חובות עבור אף אדם בענייני מחשבה, כל עוד לא מדובר בכפירה בעיקר
תמיד אפשר לתרץ את דרכך החוצה מהמבוכה
זה מזכיר לי את המשפט של החכם בתהילים;
"תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".
הפירוש לפסוק הזה יכול להיות הכוח המדמה, שכמובן בעוכרי הנפש הבהמית(פסיכה האסתטי)
בלשון קבלית, שאומרים אור אינסוף הוא ביטוי רצון של האין סוף.עם צמצום יש הרבה בעיות. אם זה כפשוטו אז זה כפירה כי יש חלל באינסוף והאינסוף נחלק או יש ריבוי בתוכו.
אם לא כפשוטו יש הרבה בעיות, אבל זה פשוט כמו השאלה "איך יכולה להיות בריאה" ואז קל להגיע למשחק מילים. כי הבריאה תמיד קיימת, חיצונית אבל יש מצב של צמצום שגם הוא רק בהתגלות ולא באל עצמו (כי אז שוב יש גבול, ובפועל לפי אריסטו אם יש גבול יש גם מניה וניתן לשייך מספר, וזה כבר כמה ישויות).
אולי בסוף זה או שמנסים להחזיק הכל ביחד וזה בלתי אפשרי, או מגבלה אנושית, או כמו שויטגנשטיין טען מגבלה של השפה האנושית שלא מסוגלת להסביר את עצמה
למה זה אתאיזם? זה פאנתאיזם. (לא שאני תומך)
"לית אתר פנוי מיניה"
זה משאיר אותנו עם יש אבסולוטי ושלם.
זה אולי מבטל את מושג האינסוף בראי טרנסצנדנטי, מצד שני, הוא טוען שהריבוי הוא ביטוי של העצם, והוא תוקף את התאיזם הקלאסי. מספר, מקום וזמן הן קטגוריות חסרות ממשות, אלו כוח מדמה (עזר), באחיזה השכלית השלמה, מציאות אלוקה כולה חד. אין בלתו.
”חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול לא להיות ולא להיות מוסבר.”
ע"ע:
ברוך שפינוזה, "אתיקה", חלק ראשון ("על אלוהים"), טענה י"ד, עמוד 88 בתרגומו של ירמיהו יובל [אתיקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ג-2003].
ובאיזה מובן זאת כפירה? השפינוציסט יכול להשיב: האמנם המטריא היא אחת מתארי הסובסטנציה (התפשטות/מחשבה), ואז אולי נפלנו להגשמה, ומצד שני הוא יכול להקשות: אם נניח שהטבע אינו חלק מהאלוהים, אז הגדרנו אותו, ואף גרוע מכך, שללנו ממנו שלמות אונטולוגית, כשנגיד שהטבע הוא חלק ארי מן האלוהות, אז זה המוחלט. הווי אומר: כדי להשיג על שפינוזה, חובה להוציא מהדיון שלמות אונטולוגית, השאלה היא, האם זה ייתכן?
זה כמו עין של אדם רגיל, ועין של כלב.
הפוטונים שהם קולטים הם אותם פוטונים זה לא שאנחנו רואים אנרגיה אחרת, אבל העין של כלב לא יכולה להרגיש גוונים מסוימים בספקטרום של גלי אור כמו עין אנושית.
בלשון קבלית, שאומרים אור אינסוף הוא ביטוי רצון של האין סוף.
בגלל זה בקבלה לוריאנית יש את החילוקים של העולמות שהם "פרצופים" כי מכל הגוף אם תכסה יד או רגל עדיין תוכל לראות בפנים שם האדם מה הוא חושב או מרגיש, אבל ברגע שהפרצוף שלו מוסתר לא נדע.
כלומר פרצוף X הוא אומר שדרך הנתיב הזה מתבטא אור אינסוף בתדר X.
לפי זה נלך עם הצמצום, אין צמצום או הפחתה בעצם הבורא אלא יש צמצום בכלים, כלומר אנחנו לדוגמה נמצאים בעולם העשייה שבו יש טווח קבוע לכמה רצון הבורא נוכל להשיג, וצורות שכלתניות ביצירה יכולים להשיג יותר מאיתנו כי הכלים שלהם זכים יותר ולכן הם יכולים לקלוט "יותר" אור(או אור שהוא "גבוה" יותר, זה לא בדיוק אותו דבר אבל העקרון מובן)
האור עצמו הוא אותו אור, הרצון של הבורא הוא אחד בכל העולמות אבל הנפרדים שהם הנבראים לא משיגים שווה בשווה.
הארי לא התייחס לזה מעבר להקדמה הזוזה צמצום לא כפשוטו. הארי לדעתי כן האמין בצמצום כפשוטו. היו גם אמונות הזויות שיצאו מזה כמו שיש מקום שצריך רק לחטוא בו כי אלוהים לא שם.
אבל גם אם כן זה עדיין לא מסביר את זה. זה רק אומר איך יכולה להיות בריאה אבל לא לפתור את הבעיה של האינסוף וגם הריבוי ביחד. זה לחזור לנקודת ההתחלה
אכן, יש כאלו שלא תופסים במושג האלוהים כישות שמיימית. קשיא בתיאולוגיה זה יישוב הטרנסצנדטי (שמיימי) עם האימננטי (פנימי). זה מובא לדיון בתורת הראי"ה קוק.לא התעמקתי בזה לכן אין לי רשות להביע דעה
אני מבין רק את הרעיון הכללי וחושב גם שאלוהים לא בשמיים הוא
אכן, יש כאלו שלא תופסים במושג האלוהים כישות שמיימית. קשיא בתיאולוגיה זה יישוב הטרנסצנדטי (שמיימי) עם האימננטי (פנימי). זה מובא לדיון בתורת הראי"ה קוק.
זה מזכיר את המאמר "סובב כל עולמין" לעומת "ממלא כל עולמין".
לדעתי הקטן זה אחת השאלות הגדולות בפילוסופיר
Via Negativaאולי יותר פשוט לחזור לרמב"ם ולשאול מה אלוהים הוא לא?