מה אתם מרגישים מהסיפור שלו?
הכירו את עולבוֹן,
נזיר ביניימי בדור משוכלל,
מרחף על ענן של מילים,
מופשטות, מופשטות
עולבון רק רוצה לפתוח את הבוקר במדיטציה,
להתחבר למרחב ההוויה,
איננו פותח בכוס קפה או לחצים,
רק רוח! זה מה שביקש, עולבון, עולבון
לעולבון יש חלומות,
כמו לסחוט את העולם מכל רביב חומרני,
למצוא ת'רוח שבדבר, ובגן עדן ליהנות מזיו השכינה, ליהנות מזיו השכינה
ופתאום מעקצץ לו הדבר,
החומר נוצץ לו כמו שלהבת רוחנית,
"זו טעות", "שקרניוּת" ממשיך למלמלל כשהוא דורדר לכוס קפה,
עולבון, עולבון
כוס קפה אחת התגלגלה לשניים, ופתאום הוא מרגיש כמו חזיר חומרני,
החליט לצום לפני האל הנורא, על חטאו, על פשעו המר
עולבון המשיך צומו למשך יממה, רעב כלה אותו מכל צד ופינה, של בטנו הצרה, הקצרה, עולבון, עולבון
ועוד משהו, עולבון פחד להכיר,
בכך שיש לו חובות ואיננו עשיר,
אבל אמר "אני יודע, אני יודע, אלוהים, אלוהים יתן גמולי!"
השליך יהבו לפני הנורא,
זרק חובתיו לתוך פח האשפה,
איננו חשב מה יעלה בגורלו, הרי "נזיר אני, לא חושב על חומריות!"
לעיתים רחוקות, תקפו דכאון זר,
הוא הלך לפסיכולוג בעצת מורו,
אמר לפסיכולוג "סדר לי ענייני! למען אוכל לעבוד אלוהי שמיא, שמיא"
הפסיכולוג, שמע את דרישתו,
ולפתע פתר את זרות עיני עולבון,
"עולבון משוגע, משוגע" כך חשב, כך חשב בסתר מחשבתו
הוא דיבר אל ליבו בדברי פלפולים,
כדי לזרוע חומריות בתוך רוחניותו,
עיקש היה הנזיר עולבון, אבל דבריו נשמעו לו פיתיון
כוס הקפה שחטא לשתות, הוסיפה התגלמות בפלפולי הפסיכולוג,
וטעם קפאין הפשיעה, חלחל בכל גופו, הוא רוצה לינוק טעם חומריות
ואט אט שב לו לחטאו
עולבון הוסיף חומר גם ביוצאו, סילקוהו מוריו משער הנזירים,
הוא חש מוקף האהבה, חומרנית, חומרנית כמאז, כן!
עולבון התחיל חייו מהתחלה,
צמח כשתיל על פני האדמה,
עכשיו חובר הוא אל האדמה ומרגיש ומרגיש חוטא וחי
לחצים הוסיפו אל עולבון,
הוציא הוא מהפח את החובות,
לא ידע מה לעשות, מה לעשות כשאין על מי להשליך יהבו, יהבו
עולבון נבגד, נבגד מהעולם
לחציו הוסיפו לקרקע אותו,
הוא לא ידע מה לעשות בחייו, אז התחיל מסע חדש מהתחלה
הוא צפה בחבורת אנשים, מתכנסים, מתכנסים בקץ הסמטאה
לומדים ביחד רוח חכמה, סדנת ניואייג' חביבה
וכשעולבון הרגיש נבגד, החומר אותו קרקע למציאות, חשק נפשו למצוא רוחניות, להשליך יהבו אל אלוהים
וכך מצא עצמו באותו המצב, כמקדם שעבר אל החומריות, רק שעכשיו אין קרחת בראשו אלא ראסטות, ראסטות מסוממות, מסוממות
זהו סיפורו של עולבון,
הנזיר או החזיר המגושם או המרוחף
שלא זכה ליישוב עצמי קטן,
רק גילגל עצמו תמיד ותמיד למחוזות חדשים ישנים
מקור: שאלה מאת המשתמש שליו במדור פילוסופיא בסטיפס, בימי השקיעה.
הכירו את עולבוֹן,
נזיר ביניימי בדור משוכלל,
מרחף על ענן של מילים,
מופשטות, מופשטות
עולבון רק רוצה לפתוח את הבוקר במדיטציה,
להתחבר למרחב ההוויה,
איננו פותח בכוס קפה או לחצים,
רק רוח! זה מה שביקש, עולבון, עולבון
לעולבון יש חלומות,
כמו לסחוט את העולם מכל רביב חומרני,
למצוא ת'רוח שבדבר, ובגן עדן ליהנות מזיו השכינה, ליהנות מזיו השכינה
ופתאום מעקצץ לו הדבר,
החומר נוצץ לו כמו שלהבת רוחנית,
"זו טעות", "שקרניוּת" ממשיך למלמלל כשהוא דורדר לכוס קפה,
עולבון, עולבון
כוס קפה אחת התגלגלה לשניים, ופתאום הוא מרגיש כמו חזיר חומרני,
החליט לצום לפני האל הנורא, על חטאו, על פשעו המר
עולבון המשיך צומו למשך יממה, רעב כלה אותו מכל צד ופינה, של בטנו הצרה, הקצרה, עולבון, עולבון
ועוד משהו, עולבון פחד להכיר,
בכך שיש לו חובות ואיננו עשיר,
אבל אמר "אני יודע, אני יודע, אלוהים, אלוהים יתן גמולי!"
השליך יהבו לפני הנורא,
זרק חובתיו לתוך פח האשפה,
איננו חשב מה יעלה בגורלו, הרי "נזיר אני, לא חושב על חומריות!"
לעיתים רחוקות, תקפו דכאון זר,
הוא הלך לפסיכולוג בעצת מורו,
אמר לפסיכולוג "סדר לי ענייני! למען אוכל לעבוד אלוהי שמיא, שמיא"
הפסיכולוג, שמע את דרישתו,
ולפתע פתר את זרות עיני עולבון,
"עולבון משוגע, משוגע" כך חשב, כך חשב בסתר מחשבתו
הוא דיבר אל ליבו בדברי פלפולים,
כדי לזרוע חומריות בתוך רוחניותו,
עיקש היה הנזיר עולבון, אבל דבריו נשמעו לו פיתיון
כוס הקפה שחטא לשתות, הוסיפה התגלמות בפלפולי הפסיכולוג,
וטעם קפאין הפשיעה, חלחל בכל גופו, הוא רוצה לינוק טעם חומריות
ואט אט שב לו לחטאו
עולבון הוסיף חומר גם ביוצאו, סילקוהו מוריו משער הנזירים,
הוא חש מוקף האהבה, חומרנית, חומרנית כמאז, כן!
עולבון התחיל חייו מהתחלה,
צמח כשתיל על פני האדמה,
עכשיו חובר הוא אל האדמה ומרגיש ומרגיש חוטא וחי
לחצים הוסיפו אל עולבון,
הוציא הוא מהפח את החובות,
לא ידע מה לעשות, מה לעשות כשאין על מי להשליך יהבו, יהבו
עולבון נבגד, נבגד מהעולם
לחציו הוסיפו לקרקע אותו,
הוא לא ידע מה לעשות בחייו, אז התחיל מסע חדש מהתחלה
הוא צפה בחבורת אנשים, מתכנסים, מתכנסים בקץ הסמטאה
לומדים ביחד רוח חכמה, סדנת ניואייג' חביבה
וכשעולבון הרגיש נבגד, החומר אותו קרקע למציאות, חשק נפשו למצוא רוחניות, להשליך יהבו אל אלוהים
וכך מצא עצמו באותו המצב, כמקדם שעבר אל החומריות, רק שעכשיו אין קרחת בראשו אלא ראסטות, ראסטות מסוממות, מסוממות
זהו סיפורו של עולבון,
הנזיר או החזיר המגושם או המרוחף
שלא זכה ליישוב עצמי קטן,
רק גילגל עצמו תמיד ותמיד למחוזות חדשים ישנים
מקור: שאלה מאת המשתמש שליו במדור פילוסופיא בסטיפס, בימי השקיעה.