אין כאן שום דבר מיוחד.
התינוק נולד כושי עבד עבדים מרגע שנולד.
המוהל מוהל אותו עושה עריפת ראשים לעורלה שלו, מוריד לו דם מהזין ומשאיר אותו ככה, ויש את עניין מציצה בפה שזה עוד נוהג דוחה שיש עם תינוקות בברית מילה.
לאחר מכן ההורים נוגעים בתינוק כל חייו באיבר מינו ונוגעים בגופו, גם אם למטרות טובות.
לאחר מכן אונסים אותו ללכת לגן, מכריחים אותו לעשות דברים. מאכילים אותו בכפית.
וכך הוא גדל, מכריחים אותו ללכת לבית ספר כמו שלי עשו וזה הסב לי סבל איום ונורא כי הייתי מתמודד נפש בלי מודעות לבעיות נפש בזמנו.
וכך אנסו אותי ממקום למקום, בנפש ובגוף.
פדופיליה זה פחות אכזרי מכל הדברים האחרים. אם כבן 11 מישהו היה אומר לי משהו והייתי מסכים זה בניגוד לזה שאף פעם לא רציתי שיאיימו על ההורים שלי ועליי ללכת לבית ספר, לא שאלו אותי, לא קיבלו את הסכמתי, לא הסתכלו על מה זה עושה לי.
בגיל 13 שלחו אותי לפנימייה של ערסים שם חטפתי מכות עד שלמדתי להיות בהמה ולהחטיף בחזרה, זה היה פארק היורה.
כמה סבלתי ובכיתי.
הם היו גרועים יותר מפדופילים, אם פדופיל יכול לקבל ממך הסכמה אני הבעתי חוסר הסכמה מוחלט להתעללות שעברתי, למכות שחטפתי, זה בהסכמה?
שלא לדבר על זה שגם הטרידו אותי מינית שם. הרווחה היו סופר דובר פדופילים. בגללם גם הוטרדתי מינית.
כלומר מה זה פדופיליה בעצם?
לבני האדם יש נטייה מגונה להסתכל על דברים בעולם שהם כורח המציאות, ובמקום לטפל בבעיות עצמן שהן כתוצאה של כורח המציאות, לקחת בעיה ייצוגית שלה ולהפיל את כל חומרת הבעיות של כורח המציאות על הבעיה הזאת.
למשל, אם יש בעיה במציאות שצריך להביא ילדים, ובעצם זה השפיע גם על גברים וגם על נשים, המציאות הייתה הראשונה לפגוע בנו, אחר כך הגברים פגעו בנשים כשהכריחו אותן לשאת את ילדיהם.
ואז בא קוף ובמקום להצביע על הבעיה המקורית מצא את השק חבטות, את הפיניאטה, פמיניזם.
במקום להצביע על הבעיות השורשיות אנחנו מסתכלים על הסימפטומים.
ופדופיליה זה שק החבטות של מה שילדים נאנסים כל חייהם. נאנסים ללכת לאירועים שהם לא רוצים, נאנסים לאכול מה שהם לא רוצים. והטענה היא שטוב לך. לא הבנתי, כששלחו אותי לפנימייה בטענה שלא טוב לי להיות בבית למרות שנהנתי בבית עם המחשב, וחטפתי מכות, זה היה לי טוב? זה היה טוב?
השרשרת היא כזאת - הקוסמוס, או המציאות של אלוהים, הוא הפוגע הראשון. לאחר מכן יש את בני האדם, ואז יצורים אחרים בני אדם או חיות שנפגעים. כלומר יש בערך שלוש רמות שונות של פוגעים.
והנטייה שלנו זה אף פעם לא להטיל ספק בקוסמוס, אלא להפיל הכל על איזה בעיה ייצוגית שתסחוב את כל המשקל הרגשי של אלף בעיות אחריות שורשיות.
זה לא פיתרון לכלום.
פדופיליה זה שק החבטות לעובדה שמכשאנחנו נולדים אין לנו ברירה פרקטית ואנחנו נאלצים לעשות בחירות מפוקפקות.
ובמקום להודות בזה ולטפל בבעיות בעצמן, ולדבר על זכויות ילדים פעוטים, אנחנו ממציאים בעיה ייצוגית שתחליף את זה.
ממש, זה כמו הטמבלים שבמקום להרביץ לטראמפ עושים בלון בדמות טראמפ ומוציאים על הבלון את כל זעמם. את מה פתרתם? כלום, עשיתם PLAY PRETEND.
פדופיליה זה חרטה ברטה, זה שק ייצוגיות של בעיות שורשיות קדמוניות מאז בריאת העולם.
זה סוחב משקל רגשי של מאה אלף בעיות אחרות.
התינוק נולד כושי עבד עבדים מרגע שנולד.
המוהל מוהל אותו עושה עריפת ראשים לעורלה שלו, מוריד לו דם מהזין ומשאיר אותו ככה, ויש את עניין מציצה בפה שזה עוד נוהג דוחה שיש עם תינוקות בברית מילה.
לאחר מכן ההורים נוגעים בתינוק כל חייו באיבר מינו ונוגעים בגופו, גם אם למטרות טובות.
לאחר מכן אונסים אותו ללכת לגן, מכריחים אותו לעשות דברים. מאכילים אותו בכפית.
וכך הוא גדל, מכריחים אותו ללכת לבית ספר כמו שלי עשו וזה הסב לי סבל איום ונורא כי הייתי מתמודד נפש בלי מודעות לבעיות נפש בזמנו.
וכך אנסו אותי ממקום למקום, בנפש ובגוף.
פדופיליה זה פחות אכזרי מכל הדברים האחרים. אם כבן 11 מישהו היה אומר לי משהו והייתי מסכים זה בניגוד לזה שאף פעם לא רציתי שיאיימו על ההורים שלי ועליי ללכת לבית ספר, לא שאלו אותי, לא קיבלו את הסכמתי, לא הסתכלו על מה זה עושה לי.
בגיל 13 שלחו אותי לפנימייה של ערסים שם חטפתי מכות עד שלמדתי להיות בהמה ולהחטיף בחזרה, זה היה פארק היורה.
כמה סבלתי ובכיתי.
הם היו גרועים יותר מפדופילים, אם פדופיל יכול לקבל ממך הסכמה אני הבעתי חוסר הסכמה מוחלט להתעללות שעברתי, למכות שחטפתי, זה בהסכמה?
שלא לדבר על זה שגם הטרידו אותי מינית שם. הרווחה היו סופר דובר פדופילים. בגללם גם הוטרדתי מינית.
כלומר מה זה פדופיליה בעצם?
לבני האדם יש נטייה מגונה להסתכל על דברים בעולם שהם כורח המציאות, ובמקום לטפל בבעיות עצמן שהן כתוצאה של כורח המציאות, לקחת בעיה ייצוגית שלה ולהפיל את כל חומרת הבעיות של כורח המציאות על הבעיה הזאת.
למשל, אם יש בעיה במציאות שצריך להביא ילדים, ובעצם זה השפיע גם על גברים וגם על נשים, המציאות הייתה הראשונה לפגוע בנו, אחר כך הגברים פגעו בנשים כשהכריחו אותן לשאת את ילדיהם.
ואז בא קוף ובמקום להצביע על הבעיה המקורית מצא את השק חבטות, את הפיניאטה, פמיניזם.
במקום להצביע על הבעיות השורשיות אנחנו מסתכלים על הסימפטומים.
ופדופיליה זה שק החבטות של מה שילדים נאנסים כל חייהם. נאנסים ללכת לאירועים שהם לא רוצים, נאנסים לאכול מה שהם לא רוצים. והטענה היא שטוב לך. לא הבנתי, כששלחו אותי לפנימייה בטענה שלא טוב לי להיות בבית למרות שנהנתי בבית עם המחשב, וחטפתי מכות, זה היה לי טוב? זה היה טוב?
השרשרת היא כזאת - הקוסמוס, או המציאות של אלוהים, הוא הפוגע הראשון. לאחר מכן יש את בני האדם, ואז יצורים אחרים בני אדם או חיות שנפגעים. כלומר יש בערך שלוש רמות שונות של פוגעים.
והנטייה שלנו זה אף פעם לא להטיל ספק בקוסמוס, אלא להפיל הכל על איזה בעיה ייצוגית שתסחוב את כל המשקל הרגשי של אלף בעיות אחריות שורשיות.
זה לא פיתרון לכלום.
פדופיליה זה שק החבטות לעובדה שמכשאנחנו נולדים אין לנו ברירה פרקטית ואנחנו נאלצים לעשות בחירות מפוקפקות.
ובמקום להודות בזה ולטפל בבעיות בעצמן, ולדבר על זכויות ילדים פעוטים, אנחנו ממציאים בעיה ייצוגית שתחליף את זה.
ממש, זה כמו הטמבלים שבמקום להרביץ לטראמפ עושים בלון בדמות טראמפ ומוציאים על הבלון את כל זעמם. את מה פתרתם? כלום, עשיתם PLAY PRETEND.
פדופיליה זה חרטה ברטה, זה שק ייצוגיות של בעיות שורשיות קדמוניות מאז בריאת העולם.
זה סוחב משקל רגשי של מאה אלף בעיות אחרות.
