מעניין. משהו מוזר, התחום בעייתי והם היו מוכנים לסכן את עצמם כדי להבין משהו. כמובן שזה סיכון עצמי חסר תועלת. הם לא מסוגלים לדעת איך כל אחד יקבל את זה, מה ההשפעות ארוכות הטווח ועוד הרבה דברים שרק מחקר יבין. אבל זה מעניין. הייתי בטוח שיהיו סקמרים והם גם מבינים את הסיכונים.
מצד שני זה נראה לי יותר כמו סקרנות אישית. אני מניח שגם הם מבינים את זה.
מצאתי גם מחקר נוסף מטורקיה שבו 44 אחוז מהפסיכיאטרים טופלו/ניסו. מאוד מוזר שאנשים שמכירים את כל המגבלות וכל ההשפעות והסיכונים ינסו זאת על עצמם. אבל לפחות פחות רואה אותם כסקאמרים.
אם כי זה כנראה אנטולים ולא טורקים אמיתיים.
מנסה לעמוד על המניע שלהם. הם מכירים כנראה את המגבלות של התחום. מצד שני למה הם מספרים למטופלים על התיאוריה הביוכימית, בייחוד במקרה של סרוטונין? אם יש סיבה מספקת להשתמש למה להציג מצג שווא? זה לא ברור לי