רגיש, לא לבעלי לב חלש. אזהרת טריגר -
איתא במדרש: "שלושה שנולדו בלא שכיבת הורתן עם אדם, ואלו הן: בן סירא, ורב פפא, ורבי זירא. וכולם צדיקים גמורים היו וחכמים גדולים בתורה. ואמרו עליהם על רבי זירא ועל רב פפא שמימיהם לא שחו שיחת חולין ולא ישנו בבית המדרש אפילו שינת עראי... ולא קיבלו מתנות. והיאך ילדתן אמן בלא בעל?" וכו'.
והוא פלא פלאים, ששלושה אישים גדולים אלו נולדו בלי שהיה להם אבא, או שהיה להם אבא אך לא נודע אם הם בניו.
ותמוה מדוע אין בזה פגימת כבודם של גדולים אלו, ומה המוסר השכל שיש לנו ללמוד מכך שאולי הם בבחינת 'שתוקי' ח"ו.
הסיפור המעניין הזה פותח את המדרש 'אלפא ביתא דבן סירא', שהופיע בעולם כמה מאות שנים לפני הזוהר הקדוש.
הבה נמשיך הלאה במדרש:
"פעם אחת הלך ירמיהו לבית המרחץ ומצא שם רשעים משבט אפרים, וראה את כולם מוציאין שכבת זרע לבטלה, לפי שכל שבט אפרים באותו הדור רשעים היו. כיוון שראה אותם התחיל להוכיחם. מיד קמו עליו, אמרו: מפני מה הוכחתנו, חי דרך באר שבע (??) שלא תזוז מכאן עד שתעשה כמונו".
פלא פלאים! מה רוצה המדרש הזה ללמד אותנו? ומהיכן יודע התנא, בעל המדרש, את כל הסיפור המוזר הזה, שהתרחש המון שנים לפני לידתו?
הסיפור המוזר לא מסתיים כאן. ממשיך המדרש ומספר כי אותם רשעים אמרו לו: "ועתה אם תעשה כמונו הרי טוב, ואם לאו נעשה בכך מעשה סדום, כשם שעשו אבותינו...". וירמיהו הנביא הצדיק "מיד עשה כן מרוב פחד ויראה מהם". מפה לשם נולד בן סירא, ולא אכנס לפרטים איך זה קרה.
לא במקרה, אומר המדרש, סירא בגימטריה ירמיהו.
מטורף!
המדרש יודע לספר סיפורים חדשים גם על שלמה המלך.
"כשבאה מלכת שבא אל שלמה הביאה לו דורון לראות חכמתו ישרה בעיניו וביקש לשכב עמה, ומצאה כולה שיער, והביא סיד וזרניך וברר הסיד בכברה... ונעשה נס בסיד תגלחת ומשחה ורחצה ונשר שערה ובא עליה באותה שעה".
טוב אני חושב שהבנו את האופי של המדרש, ואין צורך להמשיך הלאה ולצטט לכם סיפורים נוספים. המסר הובן.
אז מה קורה פה?
תלוי את מי שואלים. יש מרבותינו שחשבו שמדובר במדרש אמיתי, שמשקף מסורות מתקופת התנאים, ועל כן התחשבו בו מבחינה תורנית והלכתית. כל הדברים המוזרים-החריגים לא נעלמו מעיניהם, אבל הם ניסו ואף הצליחו לפתור פתרו בדרכים יצירתיות שונות: מדובר בשגיאות קולמוס; עיקר הספר הוא מסורות קדומות שאליהן הצטרפו במשך הדורות תוספות זרות ועוד טענות כהנה וכהנה.
המקרה המוזר אתו פתחנו, בדבר שלושה אנשים שנולדו בלי אבא (כעת כבר אפשר לחשוף שאמם התעברה באמבטיה - תופעה שכנראה לא הגיונית ובוודאי לא מצויה כלל) משמש עד היום בדיונים הלכתיים בנושא הפריה מלאכותית. ראו למשל חלקת מחוקק אבן העזר א, ו ס"ק ח, וכן בשלטי גיבורים.
כך גם הזיהוי של בן סירא כבנו של ירמיהו מובא בתום לב אצל כמה מהמקובלים וכן בספר היוחסין. בתום לב, כי "אם קבלה היא – נקבל!"
ובספרות חסידות אשכנז שאבו ממדרש אלפא ביתא את השם "יוסף בן עוזיאל", שם נכדו של בן סירא, המופיע ככל הידוע רק במדרש זה. כי סברו חסידי אשכנז הקדמונים שאכן מדובר במדרש אמיתי.
אבל ככל שחלפו הדורות הבינו גדולי ישראל שה"מדרש" הזה, הכתוב בשפה מדרשית (עילגת), ומספר סיפורי אלף לילה ולילה על גדולי ישראל, אינו אלא בדותא.
זהו חיבור פארודי שלא רק שאין תוכו כברו, אלא שנכתב על מנת לעשות לעג וקלס מהתורה. אם ממש נתאמץ ללמד זכות על החיבור, יהא בבחינת 'מסכת פורים' שהייתה נפוצה ונדפסת בקהילות ישראל בדורות האחרונים.
מה שברור זה ש'אלפא ביתא דבן סירא' הוא לא מדרש תנאי. כל הסיפורים הכתובים בו אמנם נשמעים קדומים, והמדרש מציג את עצמו כקדום, אבל הוא לא. פשוט לא.
רגע, אז איך גדולים וצדיקים קדמונים לא הבינו שזה חיבור פארודי? איך הם טעו בדבר כל כך ברור? ואיך ה' נתן להם לטעות? ואיך ואיך ואיך?
אלו שאלות סופר מרתקות, אבל הן לא חשובות באמת, כלומר הן הרבה פחות חשובות מאשר עצם ההבנה שמדובר בחיבור מזויף, או בשפה המקצועית: פסאודואפיגרפי. אני יכול להבטיח לכם שאם תקראו את החיבור, לא תחשבו לרגע אחד שמדובר ביצירה רצינית, ודאי לא קדושה.
מה שחשוב לענייננו זה שאותם פוסקים ומקובלים למדו את ה"מדרש" והסיקו ממנו שלל מסקנות, מתוך טעות בתום לב. וכל אותן מסקנות כיום אינן כלום, משום הן נולדו בתוך אמבט פארודי, ואין להן לא אב וגם לא אם.
ועלינו להודות לה' שזכינו לגילוי האמת, כי טוב מאוחר מלעולם לא, וכיום אנו יודעים שאלפא ביתא דבן סירא אינו באמת מדרש תנאי וגם לא גאוני.
ומה הרווחנו מכל הסיפור הזה? שבפעם הבאה כשיגיע חיבור חשוד לידינו, נהיה כבר יותר חכמים, ונבדוק היטב מתי באמת הוא נכתב, האם בתקופה שהוא מציג את עצמו, או שמא בתקופה הרבה יותר מאוחרת. כנ"ל לגבי זהות הכותב, נברר בכל הכלים העומדים לרשותנו האם זה מישהו שאנחנו יודעים מי הוא וסומכים עליו, או שמא מדובר באדם חומד לצון שמספר סיפורים מצוצים מהאצבע על ירמיהו וארבעים הרשעים.
