-
יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן
דיון שמתם לב שזה קל לעשות אוברקלוק למוח
- פותח האשכול Memento Mori
- תאריך התחלה
אשמח אם תוכל לפרט
הלוואי והייתי יכול לשקם את המוח שלי, עברתי כל מיני חוויות שפגעו בו נוירולוגית ואני לא אצליח לדעתי לחזור לתפקוד רגיל
הלוואי והייתי יכול לשקם את המוח שלי, עברתי כל מיני חוויות שפגעו בו נוירולוגית ואני לא אצליח לדעתי לחזור לתפקוד רגיל
ג׳אגלינג זה אחלה של פרקטיקה להסיח דעתך
זה כמו להראות חיבה לאנשים בחיים שלי גם בלי שהם מכירים אותך ואז זה פועל בטבעיות
לעשות בכאילו עוזר להביא אותך למצב שזה קורה באמת
לעשות בכאילו עוזר להביא אותך למצב שזה קורה באמת
אני לא חושב שיש דבר כזה אדם עם לב אטום.
בפועל כן יש לב שמושל בו היצר הרע, אבל זה קליפות שיש לקלף
וניסיון להתגונן מהמציאות הקרה של העולם הריק הסטטי
ולהשקיע את האנרגיה שלך גם בכוח זה עדיף מאשר כלום
בפועל כן יש לב שמושל בו היצר הרע, אבל זה קליפות שיש לקלף
וניסיון להתגונן מהמציאות הקרה של העולם הריק הסטטי
ולהשקיע את האנרגיה שלך גם בכוח זה עדיף מאשר כלום
ת"ז אמר בשאלה על ריקנות
"הפיתוי המיידי הוא הסחת דעת או איזו התמסרות לאידיאולוגיה מתה ולחיי הרוח שלה. אך הדרך הטובה ביותר היא פשוט אינטרוספקציה, התבוננות פנימה לתוך הריקות, להבין שהריקות בעצם ממלאת הכל (ממליץ על כתביו של נאגארג'ונה בנושא). המטרה היא להשלים עם הריקות, מפני שהיא שם, לא להלחם בה בקרב אבוד מראש."
ועוד:
"העצמי הוא היסוד של הממשי, המאיסה ביש, הרעב האינסופי לעוד מביא להתנכר גם אל שורש הממשות, ניכור עצמי. הכל נראה ריק ומרוחק, התקווה נמצאת באיזה "שם", ביטול היש. זו הפסימיות האלוקית."
@blackarch דעתך?
להכיל את הריקנות?
או לפנות להשתכר כמו הולל במועדון / מסיבות.. "חיי הלילה"
אני תמיד הייתי בעד התפכחות (disillusioned).
אבל בימינו יש רק דוגמאות למי שנכנע לאבסורד מול אנשי "מהפכה של שמחה" (כמו שאומרים פה ילדי 4צ׳אן מ/ישר/)
אני לא חושב שצריך להכחיש את הסבל אבל גם לא להוריד בפניו את הראש ולהתעלות מעליו בעזרת כלים פרקטיים (נהוג לעשות מדיטציות בבודהיזם)
"הפיתוי המיידי הוא הסחת דעת או איזו התמסרות לאידיאולוגיה מתה ולחיי הרוח שלה. אך הדרך הטובה ביותר היא פשוט אינטרוספקציה, התבוננות פנימה לתוך הריקות, להבין שהריקות בעצם ממלאת הכל (ממליץ על כתביו של נאגארג'ונה בנושא). המטרה היא להשלים עם הריקות, מפני שהיא שם, לא להלחם בה בקרב אבוד מראש."
ועוד:
"העצמי הוא היסוד של הממשי, המאיסה ביש, הרעב האינסופי לעוד מביא להתנכר גם אל שורש הממשות, ניכור עצמי. הכל נראה ריק ומרוחק, התקווה נמצאת באיזה "שם", ביטול היש. זו הפסימיות האלוקית."
@blackarch דעתך?
להכיל את הריקנות?
או לפנות להשתכר כמו הולל במועדון / מסיבות.. "חיי הלילה"
אני תמיד הייתי בעד התפכחות (disillusioned).
אבל בימינו יש רק דוגמאות למי שנכנע לאבסורד מול אנשי "מהפכה של שמחה" (כמו שאומרים פה ילדי 4צ׳אן מ/ישר/)
אני לא חושב שצריך להכחיש את הסבל אבל גם לא להוריד בפניו את הראש ולהתעלות מעליו בעזרת כלים פרקטיים (נהוג לעשות מדיטציות בבודהיזם)
נערך לאחרונה: