אתה מתכוון שהבסיס לאתיקה הוא אמוטיבי או שתועלתנות היא אמוטיבית? באיזה הרצאה של ליבוביץ ספיציפית אתה רוצה שאצפה?זה מטא-אתיקה וזה שרירותי-אמוטיבי(מבוסס על רגשות), אם כבר העלת את זה אז אשמח שתצפה בהרצאות של לייבוביץ
אתה מתכוון שהבסיס לאתיקה הוא אמוטיבי או שתועלתנות היא אמוטיבית? באיזה הרצאה של ליבוביץ ספיציפית אתה רוצה שאצפה?זה מטא-אתיקה וזה שרירותי-אמוטיבי(מבוסס על רגשות), אם כבר העלת את זה אז אשמח שתצפה בהרצאות של לייבוביץ
לייבוביץ׳ התעמת עם תוצאתנות? מעניין, הכרתי את התפיסה המוסרית שלו ככזו שרק לוקחת את מילות האל ככאלו שיש לציית להן וזהו.זה מטא-אתיקה וזה שרירותי-אמוטיבי(מבוסס על רגשות), אם כבר העלת את זה אז אשמח שתצפה בהרצאות של לייבוביץ
לא בדיוק, הוא טען שמוסר ועבודת האל אלא שתי מערכות נפרדות לחלוטין והוא רואה את עצמו מחויב לעבודת האל. דווקא לגבי מוסר הוא דאונטולוגי ולדעתי קרוב הרבה יותר לקאנט ממה שהוא היה מוכן להודות כמעט בכל תחום של ההשקפה שלו.לייבוביץ׳ התעמת עם תוצאתנות? מעניין, הכרתי את התפיסה המוסרית שלו ככזו שרק לוקחת את מילות האל ככאלו שיש לציית להן וזהו.
אתה מתכוון שהבסיס לאתיקה הוא אמוטיבי או שתועלתנות היא אמוטיבית? באיזה הרצאה של ליבוביץ ספיציפית אתה רוצה שאצפה?
סליחה. נכבה לי הטלפון.תוכל לאמלק את הסרטון? זה נשמע לי מוזר לא להתייחס להסתברות, הרי אנחנו כן משתמשים בה ביום יום, אז מה מפריד את השימוש היומיומי בה מתורות מוסר? סליחה זה פשוט 25 דקות…
אמוטיביזם מהמקום הזה שהנאה-סבל שתועלתנים מקנים להם חשיבות מקבלים את החשיבות רק בגלל הקונוטציה הרגשית של הנאה-סבל? אם זו הכוונה ולא משהו אחר, מדוע זה פסול?סליחה. נכבה לי הטלפון.
תועלתנות מבוססת על הכרעה רגשית, לא שכלתנית. המושג שהבאתי לפחות ידוע לי שמשומש בפילוסופיא דתית מודרנית (כמו מקינטאייר, בערגה לאריסטו), שם נוטים להשמיע דעות שמתנגחות במוסר תועלתני, כמו (שמתנגחות) בדאונטולוגיה.
כשיסחטו תועלתן הוא יאלץ לפנות לשיקולים שלא עולים בקנה אחד כדי להצדיק את החישוב שלו. כמו רגשות הזולת ("אני אפגע בעצמי אם תסרב לי").
אבל בכ"מ הסרטון דן בבעיה אחרת
אחפש הרצאות של לייבו בהמשך
להבנתי הביקורת מופנת למושג "הטוב של הכלל". הוא טוען שזה לא ניתן לכימות אובייקטיבי, ולכן המוסר נעשה חסר על משמעות במקרים כמו סחיטה רגשיתאמוטיביזם מהמקום הזה שהנאה-סבל שתועלתנים מקנים להם חשיבות מקבלים את החשיבות רק בגלל הקונוטציה הרגשית של הנאה-סבל? אם זו הכוונה ולא משהו אחר, מדוע זה פסול?
ממ אוקיי אנסה להבין את זה מאוחר יותרלהבנתי הביקורת מופנת למושג "הטוב של הכלל". הוא טוען שזה לא ניתן לכימות אובייקטיבי, ולכן המוסר נעשה חסר על משמעות במקרים כמו סחיטה רגשית
צריך עיון
לא בדיוק, הוא טען שמוסר ועבודת האל אלא שתי מערכות נפרדות לחלוטין והוא רואה את עצמו מחויב לעבודת האל. דווקא לגבי מוסר הוא דאונטולוגי ולדעתי קרוב הרבה יותר לקאנט ממה שהוא היה מוכן להודות כמעט בכל תחום של ההשקפה שלו.
סליחה. נכבה לי הטלפון.
תועלתנות מבוססת על הכרעה רגשית, לא שכלתנית. המושג שהבאתי לפחות ידוע לי שמשומש בפילוסופיא דתית מודרנית (כמו מקינטאייר, בערגה לאריסטו), שם נוטים להשמיע דעות שמתנגחות במוסר תועלתני, כמו (שמתנגחות) בדאונטולוגיה.
כשיסחטו תועלתן הוא יאלץ לפנות לשיקולים שלא עולים בקנה אחד כדי להצדיק את החישוב שלו. כמו רגשות הזולת ("אני אפגע בעצמי אם תסרב לי").
אבל בכ"מ הסרטון דן בבעיה אחרת
אחפש הרצאות של לייבו בהמשך
לפי תפוחי זהב, "מעבר למידה הטובה" זה ספר מכונן בהגות האתית בת ימינו. הוא ממליץ עליו בחום.להבנתי הביקורת מופנת למושג "הטוב של הכלל". הוא טוען שזה לא ניתן לכימות אובייקטיבי, ולכן המוסר נעשה חסר על משמעות במקרים כמו סחיטה רגשית
צריך עיון