• צרו איתנו קשר דרך האימייל: darktalkforum@gmail.com
    עקבו אחרינו בטוויטר וברשתות חברותיות כדי להתעדכן בשינויים, אם האתר לא זמין, תקלות ועוד: טוויטר
  • יצא עדכון חדש לחוקי האתר: לחצו כאן

דעה לא פופולארית אני לא אוטיסט

1000117092-webp.2058
 

קבצים מצורפים

  • k930t2c7xtjg1.webp
    k930t2c7xtjg1.webp
    19.3 KB · צפיות: 16
נערך לאחרונה:
אני ליטרלי לא מבין אנשים, מאז שהייתי ילד אני העמדתי פנים שאני מאמין באלוהים כדי ללכת לגן עדן והייתי בשוק כשגיליתי שכל כך הרבה אנשים באמת מאמינים שיש איזה סבא מזוקן בשמיים שאוהב אותם ושולח להם נשיקות. וזה היה בפאקינג כיתה א'. זה כאילו יש להם משהו שאין בי.
מזכיר לי שהבנתי באיזה גיל 6 מה זה מוות ונכנסתי להתקף פאניקה, וסבתא שלי פשוט אמרה לי ״זה יקרה גם לך בסוף, אבל יש לך עוד הרבה שנים״

עצם העובדה שאנשים מקבלים משהו כזה כמובן מאליו היא גם סוג של הזיה.

הם חייבים לחיות עם תירוץ או בתחושת הדחקה עמוקה ולהעסיק את עצמם, אחרת התהום נגלית לפניהם פעורה.
 
בסוף גם המוות הוא התמזגות עם האינסוף, לא שאני מעודד התאבדות או משהו כזה

זה רק מראה עד כמה האנושות צפויה.
אשכרה הצליחו עם קירובים מתמטיים וכפל מטריצות לסמלץ בצורה מספיק טובה את רוב תחומי העיסוק האנושיים.

אין לי בעיה עקרונית עם הסינגולריות, אבל גם אני חייזר פחדן.
הייתי מעדיף שיהיה לי טוב ושאהיה שמח.
האנושות היא מין ניסוי חברתי כזה שכדור הארץ הוא נופש לאחוזון של האחוזון העליון והשאר ליצנים בקרקס או משרתים בארמון שלהם. אין טעם לנסות להיות שמח פה זה נגמר אנחנו חלק מהpermanent underclass. אני רק מקווה שלא יצליחו לשכפל תודעה לפני שאני מת ולשעבד אותי להיות איזה חיית מחמד של טכנואריסטוקלוד עד שהיקום נופל למוות אנטרופי.
 
יש הבדל בין נורמלניגגריות אמיתית לתפקוד גבוה.

תפקוד גבוה זה זמן שאול בעולם הכושים כמו שיואל אוהב להגיד.
אתה נופל מתחת לרדאר של אנשים, אבל נפלה עליך כבר ההבנה שאתה רק אורח בעולם שלהם בעל כורחך.
אני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"
אני רואה את זה בתור חרם חברתי.
כאילו שאני איש מערות אדם קדמון בשבט של ציידים לקטים.
הם שונאים אותי אז הם מגרשים אותי מהשבט ואני גוע ברעב.
אני לא מרגיש פה שהם "פסיבים" אלא אני מרגיש שכל התעלמות שלהם ממני זה 100% שנאה טהורה כלפיי 100% "אקטיבים"
אז יכול להיות שזה שגוי הגישה שלי והיא לא כל כך לוגית אבל ככה הראש שלי מגיב כחוויתי דחייה חברתית מנורמלניגגרים.
אני ליטרלי מרגיש שהם רוצחים אותי.

אני ליטרלי לא מבין אנשים, מאז שהייתי ילד אני העמדתי פנים שאני מאמין באלוהים כדי ללכת לגן עדן והייתי בשוק כשגיליתי שכל כך הרבה אנשים באמת מאמינים שיש איזה סבא מזוקן בשמיים שאוהב אותם ושולח להם נשיקות. וזה היה בפאקינג כיתה א'. זה כאילו יש להם משהו שאין בי.
גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.
לפעמים אני חושב שמישהו מטריל מסבן אותי ואז מתגלה לי שהוא סתם טיפש בלי מודעות.
לי מגיל אפס אמרו לי שיש לי פיגור שכלי אז יש לי מנטליות שכל אחד יותר חכם ממני וזה בלתי אפשרי שאנשים טיפשים ממני.
אולי זאת גם הסיבה שאני שונא ללמוד כי אני שונא להרגיש טיפש וללמוד גורם לי להרגיש טיפש.
ואני לא מסוגל לחשוב שאחרים הם טיפשים כי כל החיים שלי אמרו לי שאני לא בסדר כי אני "אוטיסט" ואוטיסט = טיפש
 
נערך לאחרונה:
אני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"
אני רואה את זה בתור חרם חברתי.
כאילו שאני איש מערות אדם קדמון בשבט של ציידים לקטים.
הם שונאים אותי אז הם מגרשים אותי מהשבט ואני גוע ברעב.
אני לא מרגיש פה שהם "פסיבים" אלא אני מרגיש שכל התעלמות שלהם ממני זה 100% שנאה טהורה כלפיי 100% "אקטיבים"
אז יכול להיות שזה שגוי הגישה שלי והיא לא כל כך לוגית אבל ככה הראש שלי מגיב כחוויתי דחייה חברתית מנורמלניגגרים.
אני ליטרלי מרגיש שהם רוצחים אותי.


גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.
לפעמים אני חושב שמישהו מטריל מסבן אותי ואז מתגלה לי שהוא סתם טיפש בלי מודעות.
לי מגיל אפס אמרו לי שיש לי פיגור שכלי אז יש לי מנטליות שכל אחד יותר חכם ממני וזה בלתי אפשרי שאנשים טיפשים ממני.
אולי זאת גם הסיבה שאני שונא ללמוד כי אני שונא להרגיש טיפש וללמוד גורם לי להרגיש טיפש.
ואני לא מסוגל לחשוב שאחרים הם טיפשים כי כל החיים שלי אמרו לי שאני לא בסדר כי אני "אוטיסט" ואוטיסט = טיפש
כולם חווים אכזריות חוץ ממי שהוא באמת אוגה בוגה מהשבט.
וגם אז יש קאסטות כמו שאמר @giygas.
זה בעצם לא מאוד שגוי מה שאתה אומר.
באמת תופסים אותך כנחות, הדבר היחיד שנותר לך זה להבין איך בתוך זה אתה יכול אולי לשפר את המצב שלך ולסבול פחות.

לפחות התמזל מזלך שיש היום קצת חברות עם מוסר יהודי נוצרי בהן יש לך איזושהי רשת בטחון.
יכול לדמיין תרחישים הרבה יותר גרועים להתאמלל בהם ממוגבלות.
 
אני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"
אני רואה את זה בתור חרם חברתי.
כאילו שאני איש מערות אדם קדמון בשבט של ציידים לקטים.
הם שונאים אותי אז הם מגרשים אותי מהשבט ואני גוע ברעב.
אני לא מרגיש פה שהם "פסיבים" אלא אני מרגיש שכל התעלמות שלהם ממני זה 100% שנאה טהורה כלפיי 100% "אקטיבים"
אז יכול להיות שזה שגוי הגישה שלי והיא לא כל כך לוגית אבל ככה הראש שלי מגיב כחוויתי דחייה חברתית מנורמלניגגרים.
אני ליטרלי מרגיש שהם רוצחים אותי.


גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.
לפעמים אני חושב שמישהו מטריל מסבן אותי ואז מתגלה לי שהוא סתם טיפש בלי מודעות.
לי מגיל אפס אמרו לי שיש לי פיגור שכלי אז יש לי מנטליות שכל אחד יותר חכם ממני וזה בלתי אפשרי שאנשים טיפשים ממני.
אולי זאת גם הסיבה שאני שונא ללמוד כי אני שונא להרגיש טיפש וללמוד גורם לי להרגיש טיפש.
ואני לא מסוגל לחשוב שאחרים הם טיפשים כי כל החיים שלי אמרו לי שאני לא בסדר כי אני "אוטיסט" ואוטיסט = טיפש
זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזה
אני ליטרלי אף פעם לא הרגשתי את זה בכל החיים שלי אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים.
 
הטבע האנושי מסוגל לזה.
 
זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזה
אני ליטרלי אף פעם לא הרגשתי את זה בכל החיים שלי אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים.
הפעם הראשונה שהרגשתי איזשהו רגש דתי זה באופן מצחיק מציטוט של פייגלין, משהו בסגנון:
״מציאות היא השם החילוני של אלוהים״.

זה לא אומר עכשיו שאני מאמין בסבאל׳ה שבשמיים ויעזור לי, אבל המחשבה הזאת על האינסוף ועל למה בכלל יש לנו תודעה, יש בה איזה משהו מנחם כשלעצמו.

משהו שנמצא מעל המשחק הזה שלא ברור מה התכלית שלו.
 
כולם חווים אכזריות חוץ ממי שהוא באמת אוגה בוגה מהשבט.
וגם אז יש קאסטות כמו שאמר @giygas.
זה בעצם לא מאוד שגוי מה שאתה אומר.
באמת תופסים אותך כנחות, הדבר היחיד שנותר לך זה להבין איך בתוך זה אתה יכול אולי לשפר את המצב שלך ולסבול פחות.

לפחות התמזל מזלך שיש היום קצת חברות עם מוסר יהודי נוצרי בהן יש לך איזושהי רשת בטחון.
יכול לדמיין תרחישים הרבה יותר גרועים להתאמלל בהם ממוגבלות.
לדעתי העולם קדם קפיטליזם היה הרבה יותר אוהב וחם מהעולם הקפיטליסטי המודרני.
בגלל זה נולד הקומוניזם והסוציאליזם בשביל להתנגד לניכור נפשי והעבדות של המעמד הבורגני.
אז תגיד שפעם היה רע יותר, אולי יש לי הטייה היסטורית אבל ככה מרגיש לי לפחות.
אולי אני סתם סכיזו-אוטיסט עם הגישה הריאקציונרית שלי. אני לא מתיימר להיות פסיכיאטר היסטוריון

זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזה
אני ליטרלי אף פעם לא הרגשתי את זה בכל החיים שלי אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים.
זה כת, בלי הכת אין אמונה.
גם כשהייתי בהייטק הייתי בסוג של כת וחשבתי דברים שגויים כי שטפו לי את המוח לחשוב אותם.
 
הפעם הראשונה שהרגשתי איזשהו רגש דתי זה באופן מצחיק מציטוט של פייגלין, משהו בסגנון:
״מציאות היא השם החילוני של אלוהים״.

זה לא אומר עכשיו שאני מאמין בסבאל׳ה שבשמיים ויעזור לי, אבל המחשבה הזאת על האינסוף ועל למה בכלל יש לנו תודעה, יש בה איזה משהו מנחם כשלעצמו.

משהו שנמצא מעל המשחק הזה שלא ברור מה התכלית שלו.
אין שום דבר, אנחנו פשוט מחפשים דרכים לפזר אנרגיה בצורה יותר יעילה. אינטיליגנציה היא כלי די טוב לזה רק חבל שכשהיא מספיק גבוהה היא באה עם תודעה ועם מספיק אינטיליגנציה ותודעה וידע ועיתוי יוצא שנולדת בדיוק בזמן הנכון להבין שאין שום דרך לנצח אנטרופיה, היקום שלנו אבוד וכל מהות הקיום שלנו לשווא.
 
אין שום דבר, אנחנו פשוט מחפשים דרכים לפזר אנרגיה בצורה יותר יעילה. אינטיליגנציה היא כלי די טוב לזה רק חבל שכשהיא מספיק גבוהה היא באה עם תודעה ועם מספיק אינטיליגנציה ותודעה וידע ועיתוי יוצא שנולדת בדיוק בזמן הנכון להבין שאין שום דרך לנצח אנטרופיה, היקום שלנו אבוד וכל מהות הקיום שלנו לשווא.
השאלה היחידה שמשנה לדעתי היא האם באמת אנחנו חייבים לסבול.

אני אוהב להיות אופטימי ולקוות שלא.
אבל מבין מה אתה אומר.

בסוף בכל מקרה נמות וכל הקיום הזה לא ישנה.
פשוט התודעה שלנו מוכיחה לנו שאנחנו באמת יכולים לסבול.
קשה לי עם שהחוט הדק הזה של הקיום חייב להיות כזה אכזרי.

כמו שאמר פעם כושי מערבי באחד משיריו באנגליתו הכושית:
We was all born to die, nigga, DOA
 
  • אהבתי
סימוני אימוג׳י: איש
השאלה היחידה שמשנה לדעתי היא האם באמת אנחנו חייבים לסבול.

אני אוהב להיות אופטימי ולקוות שלא.
אבל מבין מה אתה אומר.

בסוף בכל מקרה נמות וכל הקיום הזה לא ישנה.
פשוט התודעה שלנו מוכיחה לנו שאנחנו באמת יכולים לסבול.
קשה לי עם שהחוט הדק הזה של הקיום חייב להיות כזה אכזרי.

כמו שאמר פעם כושי מערבי באחד משיריו באנגליתו הכושית:
We was all born to die, nigga, DOA
ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.
רק כשהייתי ילד ממש קטן לא סבלתי וזה היה כשלא הטלתי ספק בעולם.
 
ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.
רק כשהייתי ילד ממש קטן לא סבלתי וזה היה כשלא הטלתי ספק בעולם.
היסודי באמת היה גן עדן עלי אדמות.

תקופה שבה אנחנו הפירות עוד לא הבשלנו והניחו לנו לנפשנו באופן יחסי.

שזה מצחיק לחשוב על זה בניסוח הזה כי למשל @חילזון לא הונח לנפשו.
 
ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.
רק כשהייתי ילד ממש קטן לא סבלתי וזה היה כשלא הטלתי ספק בעולם.
למאו לא, אני סבלתי מגיל קטן מאוד.
 
למאו לא, אני סבלתי מגיל קטן מאוד.
צריך לעבור מתחת לרדאר של ערפדי האנרגיה כדי לזכות בשלב הסודי של היסודי הרגוע.
 
היסודי באמת היה גן עדן עלי אדמות.

תקופה שבה אנחנו הפירות עוד לא הבשלנו והניחו לנו לנפשנו באופן יחסי.

שזה מצחיק לחשוב על זה בניסוח הזה כי למשל @חילזון לא הונח לנפשו.
אתה מתכוון שלא הייתה לי ילדות?
אני באמת מרגיש שלא הייתה לי ילדות כאילו שאני הייתי בבית כלא בזמן שילדים אחרים היו חופשיים.

אני רק עכשיו מרגיש שאני התחלתי להתפתח חברתית ואני מרגיש שאני מתפתח חברתית באינטרנט.
אני רק עכשיו בגיל 26 לומד מה זה אהבה, מתי שילדים לומדים מה זה אהבה בגיל 8 בערך.