מזכיר לי שהבנתי באיזה גיל 6 מה זה מוות ונכנסתי להתקף פאניקה, וסבתא שלי פשוט אמרה לי ״זה יקרה גם לך בסוף, אבל יש לך עוד הרבה שנים״אני ליטרלי לא מבין אנשים, מאז שהייתי ילד אני העמדתי פנים שאני מאמין באלוהים כדי ללכת לגן עדן והייתי בשוק כשגיליתי שכל כך הרבה אנשים באמת מאמינים שיש איזה סבא מזוקן בשמיים שאוהב אותם ושולח להם נשיקות. וזה היה בפאקינג כיתה א'. זה כאילו יש להם משהו שאין בי.
האנושות היא מין ניסוי חברתי כזה שכדור הארץ הוא נופש לאחוזון של האחוזון העליון והשאר ליצנים בקרקס או משרתים בארמון שלהם. אין טעם לנסות להיות שמח פה זה נגמר אנחנו חלק מהpermanent underclass. אני רק מקווה שלא יצליחו לשכפל תודעה לפני שאני מת ולשעבד אותי להיות איזה חיית מחמד של טכנואריסטוקלוד עד שהיקום נופל למוות אנטרופי.בסוף גם המוות הוא התמזגות עם האינסוף, לא שאני מעודד התאבדות או משהו כזה
זה רק מראה עד כמה האנושות צפויה.
אשכרה הצליחו עם קירובים מתמטיים וכפל מטריצות לסמלץ בצורה מספיק טובה את רוב תחומי העיסוק האנושיים.
אין לי בעיה עקרונית עם הסינגולריות, אבל גם אני חייזר פחדן.
הייתי מעדיף שיהיה לי טוב ושאהיה שמח.
אני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"יש הבדל בין נורמלניגגריות אמיתית לתפקוד גבוה.
תפקוד גבוה זה זמן שאול בעולם הכושים כמו שיואל אוהב להגיד.
אתה נופל מתחת לרדאר של אנשים, אבל נפלה עליך כבר ההבנה שאתה רק אורח בעולם שלהם בעל כורחך.
גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.אני ליטרלי לא מבין אנשים, מאז שהייתי ילד אני העמדתי פנים שאני מאמין באלוהים כדי ללכת לגן עדן והייתי בשוק כשגיליתי שכל כך הרבה אנשים באמת מאמינים שיש איזה סבא מזוקן בשמיים שאוהב אותם ושולח להם נשיקות. וזה היה בפאקינג כיתה א'. זה כאילו יש להם משהו שאין בי.
כולם חווים אכזריות חוץ ממי שהוא באמת אוגה בוגה מהשבט.אני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"
אני רואה את זה בתור חרם חברתי.
כאילו שאני איש מערות אדם קדמון בשבט של ציידים לקטים.
הם שונאים אותי אז הם מגרשים אותי מהשבט ואני גוע ברעב.
אני לא מרגיש פה שהם "פסיבים" אלא אני מרגיש שכל התעלמות שלהם ממני זה 100% שנאה טהורה כלפיי 100% "אקטיבים"
אז יכול להיות שזה שגוי הגישה שלי והיא לא כל כך לוגית אבל ככה הראש שלי מגיב כחוויתי דחייה חברתית מנורמלניגגרים.
אני ליטרלי מרגיש שהם רוצחים אותי.
גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.
לפעמים אני חושב שמישהו מטריל מסבן אותי ואז מתגלה לי שהוא סתם טיפש בלי מודעות.
לי מגיל אפס אמרו לי שיש לי פיגור שכלי אז יש לי מנטליות שכל אחד יותר חכם ממני וזה בלתי אפשרי שאנשים טיפשים ממני.
אולי זאת גם הסיבה שאני שונא ללמוד כי אני שונא להרגיש טיפש וללמוד גורם לי להרגיש טיפש.
ואני לא מסוגל לחשוב שאחרים הם טיפשים כי כל החיים שלי אמרו לי שאני לא בסדר כי אני "אוטיסט" ואוטיסט = טיפש
זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזהאני לא רואה את זה בתור "אני מתחת לרדאר"
אני רואה את זה בתור חרם חברתי.
כאילו שאני איש מערות אדם קדמון בשבט של ציידים לקטים.
הם שונאים אותי אז הם מגרשים אותי מהשבט ואני גוע ברעב.
אני לא מרגיש פה שהם "פסיבים" אלא אני מרגיש שכל התעלמות שלהם ממני זה 100% שנאה טהורה כלפיי 100% "אקטיבים"
אז יכול להיות שזה שגוי הגישה שלי והיא לא כל כך לוגית אבל ככה הראש שלי מגיב כחוויתי דחייה חברתית מנורמלניגגרים.
אני ליטרלי מרגיש שהם רוצחים אותי.
גם לי יש קטע כזה שאני לא מסוגל להבין את הקונספט של אנשים שהם יותר טיפשים ממני.
לפעמים אני חושב שמישהו מטריל מסבן אותי ואז מתגלה לי שהוא סתם טיפש בלי מודעות.
לי מגיל אפס אמרו לי שיש לי פיגור שכלי אז יש לי מנטליות שכל אחד יותר חכם ממני וזה בלתי אפשרי שאנשים טיפשים ממני.
אולי זאת גם הסיבה שאני שונא ללמוד כי אני שונא להרגיש טיפש וללמוד גורם לי להרגיש טיפש.
ואני לא מסוגל לחשוב שאחרים הם טיפשים כי כל החיים שלי אמרו לי שאני לא בסדר כי אני "אוטיסט" ואוטיסט = טיפש
הפעם הראשונה שהרגשתי איזשהו רגש דתי זה באופן מצחיק מציטוט של פייגלין, משהו בסגנון:זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזה
אני ליטרלי אף פעם לא הרגשתי את זה בכל החיים שלי אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים.
לדעתי העולם קדם קפיטליזם היה הרבה יותר אוהב וחם מהעולם הקפיטליסטי המודרני.כולם חווים אכזריות חוץ ממי שהוא באמת אוגה בוגה מהשבט.
וגם אז יש קאסטות כמו שאמר @giygas.
זה בעצם לא מאוד שגוי מה שאתה אומר.
באמת תופסים אותך כנחות, הדבר היחיד שנותר לך זה להבין איך בתוך זה אתה יכול אולי לשפר את המצב שלך ולסבול פחות.
לפחות התמזל מזלך שיש היום קצת חברות עם מוסר יהודי נוצרי בהן יש לך איזושהי רשת בטחון.
יכול לדמיין תרחישים הרבה יותר גרועים להתאמלל בהם ממוגבלות.
זה כת, בלי הכת אין אמונה.זה לא קשור לטיפשות לקח לי מלא זמן להבין שהם איכשהו באמת מרגישים "נוכחות אוהבת" מאלוהים. כמו השיר הזה
אני ליטרלי אף פעם לא הרגשתי את זה בכל החיים שלי אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים.
אין שום דבר, אנחנו פשוט מחפשים דרכים לפזר אנרגיה בצורה יותר יעילה. אינטיליגנציה היא כלי די טוב לזה רק חבל שכשהיא מספיק גבוהה היא באה עם תודעה ועם מספיק אינטיליגנציה ותודעה וידע ועיתוי יוצא שנולדת בדיוק בזמן הנכון להבין שאין שום דרך לנצח אנטרופיה, היקום שלנו אבוד וכל מהות הקיום שלנו לשווא.הפעם הראשונה שהרגשתי איזשהו רגש דתי זה באופן מצחיק מציטוט של פייגלין, משהו בסגנון:
״מציאות היא השם החילוני של אלוהים״.
זה לא אומר עכשיו שאני מאמין בסבאל׳ה שבשמיים ויעזור לי, אבל המחשבה הזאת על האינסוף ועל למה בכלל יש לנו תודעה, יש בה איזה משהו מנחם כשלעצמו.
משהו שנמצא מעל המשחק הזה שלא ברור מה התכלית שלו.
השאלה היחידה שמשנה לדעתי היא האם באמת אנחנו חייבים לסבול.אין שום דבר, אנחנו פשוט מחפשים דרכים לפזר אנרגיה בצורה יותר יעילה. אינטיליגנציה היא כלי די טוב לזה רק חבל שכשהיא מספיק גבוהה היא באה עם תודעה ועם מספיק אינטיליגנציה ותודעה וידע ועיתוי יוצא שנולדת בדיוק בזמן הנכון להבין שאין שום דרך לנצח אנטרופיה, היקום שלנו אבוד וכל מהות הקיום שלנו לשווא.
ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.השאלה היחידה שמשנה לדעתי היא האם באמת אנחנו חייבים לסבול.
אני אוהב להיות אופטימי ולקוות שלא.
אבל מבין מה אתה אומר.
בסוף בכל מקרה נמות וכל הקיום הזה לא ישנה.
פשוט התודעה שלנו מוכיחה לנו שאנחנו באמת יכולים לסבול.
קשה לי עם שהחוט הדק הזה של הקיום חייב להיות כזה אכזרי.
כמו שאמר פעם כושי מערבי באחד משיריו באנגליתו הכושית:
We was all born to die, nigga, DOA
היסודי באמת היה גן עדן עלי אדמות.ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.
רק כשהייתי ילד ממש קטן לא סבלתי וזה היה כשלא הטלתי ספק בעולם.
למאו לא, אני סבלתי מגיל קטן מאוד.ברגע שמתחילים לשאול שאלות כמו האם באמת חייבים לסבול המשחק כבר אבוד.
רק כשהייתי ילד ממש קטן לא סבלתי וזה היה כשלא הטלתי ספק בעולם.
צריך לעבור מתחת לרדאר של ערפדי האנרגיה כדי לזכות בשלב הסודי של היסודי הרגוע.למאו לא, אני סבלתי מגיל קטן מאוד.
אתה מתכוון שלא הייתה לי ילדות?היסודי באמת היה גן עדן עלי אדמות.
תקופה שבה אנחנו הפירות עוד לא הבשלנו והניחו לנו לנפשנו באופן יחסי.
שזה מצחיק לחשוב על זה בניסוח הזה כי למשל @חילזון לא הונח לנפשו.
