הקבלה היהודית מתנהגת בצורה שטוענת שהסבר קבלי קודם לאירוע מציאותי.
לדוגמה, יש קלקול רוחני? אז קורה משהו במציאות, למשל אירוע אסוני של תאונה.
בגישה הזאת אפשר לייחס חשיבה רוחנית כגורם מניע לאירוע כרונולוגי במציאות.
אבל האמת היא שזה הפוך, האירוע קורה ואז בדיעבד מלבישים עליו את האבסטרקציה הזאת.
בעצם החשיבה ביהדות היא שההסבר הרוחני קודם ומניע את התוצאה הפיזיולוגית.
בפועל זה לא מניע את זה, זה לצד זה, זה מקביל.
חשיבה לאבקראפטיאנית בעצם יכולה לומר שאולי באמת דברים קורים מעל הטבע, ויש מציאויות מסוימות, אבל זה לא בגלל מה שאנחנו חושבים.
CORROLATION ISN'T CAUSATION, וזה בעצם העקב אכילס של דת השווא שהיא היהדות.
היהדות מלבישה הסברים על דברים לאחר המעשה, ומתנהגת כאילו הם הגורמים.
אבל חשיבה לאבטקראפטיאנית תטען שבסך הכל מדובר לא בצירוף מקרים, אלא בתוצאה טבעית, כי אפשר לעשות משלים ואלגוריות לכל דבר.
אפשר לומר שפטל הוא אדום ולכן מייצג גבורה, וגבורה ביהדות זה רעיון של פעולת הצמצום של משהו, כאשר חסד הוא הפוך והוא פעולת ההרחבה.
יש גם בקבלה את הרעיון שהגבורה היא הכרח, כי למשל נניח שאלוהים רוצה לשים אינסוף חסד, הוא לא יכול, כי אי אפשר להרגיש אינסוף אמיתי בתור ישות מוגבלת, הפקטור של האינסוף היחיד הוא לאורך זמן, אי אפשר אינסוף בנקודה אחת ולהרגיש ביחד, זה משהו שהוא קיים במתמטיקה כרעיון אבל לא יכול להיות אמיתי במציאות.
ואז נוצר מצב שבפילוסופיה הקבלית גבורה היא בעצם הכרח, כי היא קונטרה לאינסוף של חסד, כי הגבורה מייצגת צמצום כאשר חסד יכול לייצג אינסוף.
אז התוצאה של צמצום כלפי האינסוף זה ממוצע, לא 0 ולא אינסוף אלא משהו בין לבין, כמו 50, זה הרעיון הכללי.
לפי זה יכולתי לומר שפטל הוא אדום, שמייצג דם, שמייצג גבורה, שלכן אם תשים פטל בתור שמרים לתוך הקמח או הלחם אז הוא יתנפח, כי בעצם הפטל יצמצם את מה שהלחם מייצג שזה חסד, שזה האינסוף, ואז במצב כזה מה שיקרה זה שהפטל ייתן צורה וכמות ללחם.
אבל במציאות הפיזית אנחנו יודעים שהפטל לא עושה כלום ללחם, לא מוסיף ולא גורע. אז אם אתה שם אלגוריה לזה זה יכול להישמע נכון, ויכולת להאמין בזה, אבל אם תנסה את זה באמת אתה תראה שזה נכשל.
המציאות הלאבקראפטיאנית בעצם מייצגת חשיבה שאומרת אוקיי יש על טבעי, אבל מי אמר שעל טבעי זה מה שאנחנו מכירים? רעיון של טוב ורע?
אצל לאבקראפט יש רעיון אימתני שהוא מפחיד מעצם זה שיכול להיות שהוא נכון, שאנחנו חלק קטן בתוך עולם עצום ויכול להיות שכל האלגוריות ואנלוגיות שדחפנו לתחת הן לא שוות חצי שקל, כי בעצם הדברים קורים במקביל לפירושים שלנו, אבל לא בהכרח בגללן, ואנחנו לא מרכז היקום, ואין דבר כזה טוב ורע צדק ועונש, לא בצורה שורשית מובהקת, אלא הכל נסיבתי, ומי אמר שאין בעצם ישות שהיא לא בהכרח אחת של צדק, או אפילו של רע, אלא כאוטית ובלתי מוסברית?
אנחנו תמיד חושבים על אלוהים כמערכת אנושית שמתחייבת לרעיון של צדק, מי אמר שבורא עולם מאמין בזה בעצמו? אנחנו אומרים שהוא מאמין, אבל מי אמר שכל העל טבעי והדברים שאנחנו רואים גם אחרי המוות זה לא באמת אלוהים? מי אמר שאולי זה לא ישות אחרת שמתחזה לאלוהים? שאין אלוהים בצורה שאנחנו רוצים להאמין?
מישהו יכול להוכיח שאני טועה?
לאבקראפט הוא בעצם פילוסוף, בין אם ירצה ובין אם לא, והוא מציג שאלה קשה ואמיתית שאתה פוגש כשאתה מגיע למשברים קיומיים או דתיים בחיים שלך ואתה שואל איפה אלוהים.
אולי אלוהים הוא לאבטקראפטיאני בזה שהוא כאוס, אין אצלו היגיון כמו שלנו של רע וטוב וצדק ואי צדק או סבל או הנאה, ולכן לפעמים פועל ככה ולפעמים ככה?
לדוגמה, יש קלקול רוחני? אז קורה משהו במציאות, למשל אירוע אסוני של תאונה.
בגישה הזאת אפשר לייחס חשיבה רוחנית כגורם מניע לאירוע כרונולוגי במציאות.
אבל האמת היא שזה הפוך, האירוע קורה ואז בדיעבד מלבישים עליו את האבסטרקציה הזאת.
בעצם החשיבה ביהדות היא שההסבר הרוחני קודם ומניע את התוצאה הפיזיולוגית.
בפועל זה לא מניע את זה, זה לצד זה, זה מקביל.
חשיבה לאבקראפטיאנית בעצם יכולה לומר שאולי באמת דברים קורים מעל הטבע, ויש מציאויות מסוימות, אבל זה לא בגלל מה שאנחנו חושבים.
CORROLATION ISN'T CAUSATION, וזה בעצם העקב אכילס של דת השווא שהיא היהדות.
היהדות מלבישה הסברים על דברים לאחר המעשה, ומתנהגת כאילו הם הגורמים.
אבל חשיבה לאבטקראפטיאנית תטען שבסך הכל מדובר לא בצירוף מקרים, אלא בתוצאה טבעית, כי אפשר לעשות משלים ואלגוריות לכל דבר.
אפשר לומר שפטל הוא אדום ולכן מייצג גבורה, וגבורה ביהדות זה רעיון של פעולת הצמצום של משהו, כאשר חסד הוא הפוך והוא פעולת ההרחבה.
יש גם בקבלה את הרעיון שהגבורה היא הכרח, כי למשל נניח שאלוהים רוצה לשים אינסוף חסד, הוא לא יכול, כי אי אפשר להרגיש אינסוף אמיתי בתור ישות מוגבלת, הפקטור של האינסוף היחיד הוא לאורך זמן, אי אפשר אינסוף בנקודה אחת ולהרגיש ביחד, זה משהו שהוא קיים במתמטיקה כרעיון אבל לא יכול להיות אמיתי במציאות.
ואז נוצר מצב שבפילוסופיה הקבלית גבורה היא בעצם הכרח, כי היא קונטרה לאינסוף של חסד, כי הגבורה מייצגת צמצום כאשר חסד יכול לייצג אינסוף.
אז התוצאה של צמצום כלפי האינסוף זה ממוצע, לא 0 ולא אינסוף אלא משהו בין לבין, כמו 50, זה הרעיון הכללי.
לפי זה יכולתי לומר שפטל הוא אדום, שמייצג דם, שמייצג גבורה, שלכן אם תשים פטל בתור שמרים לתוך הקמח או הלחם אז הוא יתנפח, כי בעצם הפטל יצמצם את מה שהלחם מייצג שזה חסד, שזה האינסוף, ואז במצב כזה מה שיקרה זה שהפטל ייתן צורה וכמות ללחם.
אבל במציאות הפיזית אנחנו יודעים שהפטל לא עושה כלום ללחם, לא מוסיף ולא גורע. אז אם אתה שם אלגוריה לזה זה יכול להישמע נכון, ויכולת להאמין בזה, אבל אם תנסה את זה באמת אתה תראה שזה נכשל.
המציאות הלאבקראפטיאנית בעצם מייצגת חשיבה שאומרת אוקיי יש על טבעי, אבל מי אמר שעל טבעי זה מה שאנחנו מכירים? רעיון של טוב ורע?
אצל לאבקראפט יש רעיון אימתני שהוא מפחיד מעצם זה שיכול להיות שהוא נכון, שאנחנו חלק קטן בתוך עולם עצום ויכול להיות שכל האלגוריות ואנלוגיות שדחפנו לתחת הן לא שוות חצי שקל, כי בעצם הדברים קורים במקביל לפירושים שלנו, אבל לא בהכרח בגללן, ואנחנו לא מרכז היקום, ואין דבר כזה טוב ורע צדק ועונש, לא בצורה שורשית מובהקת, אלא הכל נסיבתי, ומי אמר שאין בעצם ישות שהיא לא בהכרח אחת של צדק, או אפילו של רע, אלא כאוטית ובלתי מוסברית?
אנחנו תמיד חושבים על אלוהים כמערכת אנושית שמתחייבת לרעיון של צדק, מי אמר שבורא עולם מאמין בזה בעצמו? אנחנו אומרים שהוא מאמין, אבל מי אמר שכל העל טבעי והדברים שאנחנו רואים גם אחרי המוות זה לא באמת אלוהים? מי אמר שאולי זה לא ישות אחרת שמתחזה לאלוהים? שאין אלוהים בצורה שאנחנו רוצים להאמין?
מישהו יכול להוכיח שאני טועה?
לאבקראפט הוא בעצם פילוסוף, בין אם ירצה ובין אם לא, והוא מציג שאלה קשה ואמיתית שאתה פוגש כשאתה מגיע למשברים קיומיים או דתיים בחיים שלך ואתה שואל איפה אלוהים.
אולי אלוהים הוא לאבטקראפטיאני בזה שהוא כאוס, אין אצלו היגיון כמו שלנו של רע וטוב וצדק ואי צדק או סבל או הנאה, ולכן לפעמים פועל ככה ולפעמים ככה?