אני עמוק בפנים כבר לצעריניהיליזם זה מתכון לאסון
לא רציתי להיות אבל לשם הובילו הנסיבות.
ברגע שחטפתי תסמינים של דה־פרסונליזציה/דה־ריאליזציה הסיפור הסתבך לאין שיעור.
השחיקה וה-skill entropy עם העבודה בהייטק לא עוזרים.
ואיזושהי אובססיה (עם מאפיינים מאוד אוטיסטיים) לא נותנת לי לשחרר מהשגרה הזאת.
מכאן זה רק הטלת קוביות על אאוריקה אקראית, או אבדון שהתקומה ממנו לא מובטחת.

