פאק יסבאופן מוזר יש באמת דמיון לכל אחד מהם. אם מאחדים את כולם יצא משהו קרוב ליאמנה
גם וגם
שאפומעניין. גם אני למדתי באוניברסיטה בתיכון חחחחח
תפוחי זהב לפעמים גם היה מטריל או ברור שהיה מנסה להטריל. אבל לפעמים היה קשה לדעת איפה נגמרת ההטרלה עם טיעונים קצת הזויים או עם קפיצות מוזרות. גם לו יש הרבה נקודות דמיון איתי
הוא היה מדבר הרבה על מרקסיזםאבל אני שונה מאוד ממנו בטענות. הוא מנסה לגשר בין הפילוסופיה לדת וליצור סוג של קשר בין תקופות שונות ותיאוריות שונות מה שהרבה דתיים שבאים עם הנחת יסוד לגבי הדת. לי אין את זה ואני לא חושב שבאמת יש קשר בין תפיסות שונות ורואה את הדת כמשהו שהתפתח עם הזמן.
מבחינתי אי אפשר להכניס את האריסטוטליות, הניאו פלטוניות/קבלה, הדת הלאומנית-הגליאנית-הרדרית הדתית לאומית, הדת התלמודית והדתות והתפיסות התכניות ביחד כי אלה דתות שונות ואלים שונים שרק השם נשאר זהה.
פירוק אמיתי של המושגים יראה שהם רחוקים מאוד ולא חופפים.
אם ננסה ליצור מרחב וקטורי ולנסות למקם אותם הם יצאו מאוד רחוקים
לא זוכר ככ את כל שמות משתמשים ופסבדונים. נראה לאחרונה עם תמונה של קאמי (לפני שנתיים דיברתי איתו).איזה אברהם?
מה דעתך על פוסט-מודרניזם? דה-קונסטרוקציה של דרידה? פתחתי אשכול על בעיה עם שלילת המטה נרטיבים ואנתרופולגיה פוסט-סטרוקטורליטית ולא ענית.
רלטיביזם אפיסטמי: הטענה שכל ידע הוא תוצר של מבנה דיסקורסיבי מובילה לאנומיה מושגית. אם כל נרטיב הוא "בדיוני" באותה מידה, כיצד ניתן להבחין בין ניתוח ביקורתי לבין אידאולוגיה במסווה?
שלילת הקוהרנטיות ביזור הסובייקט וערעור משמעות הטקסט אמנם נראים רדיקליים, אך בפועל הם מייצרים חסינות רטורית לכל ביקורת אפשרית, ולעיתים נדמה שהטקסטים הפוסט-סטרוקטורליים נכתבים כך בכוונה.
היפרטקסטואליזציה ההתעקשות לקרוא כל תרבות כטקסט (ע"ע קליפורד, גירץ) מנותקת את ההתנסות האנושית מהקונטקסט החברתי שלה, ומעדיפה פרשנות סמיוטית על פני תצפית אתנוגרפית.
רדוקציה של כוח הכלת כל תופעה תרבותית למטריצה של "כוח", לפי המודל...
- איש
- תגובות: 2
- פורום: דתות ופילוסופיה